עזבו את פייסבוק ואינסטגרם בצד רגע. גם את טיקטוק. אותן כולנו מכירים. מישהו זוכר את קלאבהאוס? גוגל פלוס? בי-ריל? סנאפצ'אט? ארבע רשתות חברתיות שזרחו לזמן מה ונעלמו, ודווקא המהירות שבה זה קרה היא תזכורת מצוינת לאופן שבו כדאי לחשוב על הנוכחות הדיגיטלית שלנו: תמיד להכיר את החדש, אבל לא לבסס עליו את הבית.

המינוס של ענקית החיפוש: Google+

כשחברת גוגל הכריזה על Google+ ב-2011, היא באמת האמינה שיש לה ביד יריבה שוות ערך לפייסבוק. בהתחלה אפילו היה נדמה שיש כאן קרב ענקים, כי לחברת גוגל היו כוח, משאבים ויכולת לדחוף את הרשת החדשה לכל מי שמשתמש במנוע החיפוש, ג'ימייל ויוטיוב (כלומר, כולם).

אבל גוגל פלוס נכשלה ונסגרה באפריל 2019. הרשת לא הצליחה לייצר קהילה אמיתית, לא הצליחה למשוך את הקהל, ובעיקר לא הצליחה לבנות שיח אורגני שקורה מעצמו.

מה הלקח? שגם פלטפורמה שנראית יציבה, ענקית, בלתי ניתנת לערעור – יכולה להיעלם יום אחד. גוגל היא אחת החברות החזקות בעולם. מנוע החיפוש שלה הוא הפופולרי בעולם. תיבת המייל שלה היא הנפוצה ביותר, ואין אחד שלא מכיר את יוטיוב – ובכל זאת היא לא הצליחה להחזיק את הרשת החברתית של עצמה. השרידים היחידים שנותרו ממנה נמצאים היום באתרים שלא עודכנו בשנים האחרונות (כמו למשל, עד שהערתי לו לאחרונה, האתר של רואה החשבון שלי) – אבל לחיצה על האייקון כבר לא מובילה לשום מקום.

כנראה שלא הייתה סיבה למסיבה: Clubhouse

כשקלאבהאוס הגיעה לעולם בתחילת 2021, היה נדמה שמצאנו את ה-דבר הבא: הצטרפות על פי הזמנות בלבד, חוויה אקסקלוסיבית, שיחות קוליות בשידור חי במגוון עצום של נושאים, ואם פספסת – זהו, אבוד לך. התחושה הייתה של משהו חדש באמת, הפומו היה מטורף, כולם רצו הזמנה!

אבל מהר מאוד התברר שאף אחד לא נשאר לאפטר-פארטי, וקלאבהאוס דעכה מהר. התברר שרשת מבוססת אודיו בזמן אמת התקשתה לשרוד בעולם שבו אנשים מעדיפים לצרוך תוכן בזמן שלהם, בקצב שלהם, ולא להיות תלויים ברגע אחד שלא חוזר.

שלא לדבר על חוסר הנגישות לאנשים כבדי שמיעה. או לאלה שמעדיפים לצרוך את התוכן שלהם בדממה, כמו סטודנטים באמצע שיעור משעמם. דווקא נדמה לי ששמעתי שקלאבהאוס עוד קיימת איפשהו, אבל ההייפ דעך ונעלם. הופתעתי לגלות שהפרופיל שלי עוד שם, אבל אני כבר מזמן לא.

בלי פילטרים נמאס מהר מדי: BeReal

רשת BeReal התיימרה להיות אנטיתזה לרשתות המפולטרות. פעם ביום, בנקודת זמן אקראית, האפליקציה שלחה התראה: עכשיו מצלמים תמונה ומעלים לרשת. אבל ממש עכשיו, גם אם אתה על האסלה וגם אם את במקלחת. בלי הכנה, בלי איפור, בלי ליטוש, ועוד במצלמה הקדמית והאחורית בו-זמנית, כדי להיות אמיתיים, אותנטיים, כמו השם של האפליקציה. היה בזה משהו מלהיב, מין רשת חברתית שמחזירה אותנו לפשטות ולאנושיות, בלי פילטרים.

אבל ההבטחה הגדולה התפוגגה במהירות. בימים הראשונים עוד מיהרנו לעשות כמצוות האפליקציה, אבל מהר מאוד אפילו המשתמשים הכי נלהבים ירדו מזה. מה שנראה בהתחלה חדשני ומרענן הפך מהר מאוד לאילוץ יומיומי טרחני – וקשה מאוד לרשת חברתית לשרוד כשהיא הופכת לנטל עבור המשתמשים שלה.

רוח הרפאים שלא כבשה את ישראל: Snapchat

סנאפצ'אט הייתה הדבר הכי צעיר, מהיר ומגניב בסביבה: עם פילטרים מצחיקים והודעות שנעלמות, יש כאלה שטוענים שהיא הגדירה מחדש את הדרך שבה צעירים מתקשרים ביניהם. בעולם זה היה להיט מטורף, לדעתי בעיקר בארה"ב, אבל בישראל? פחות. מארבע הרשתות שמופיעות כאן, זו היחידה שבה מעולם לא טרחתי לפתוח פרופיל.

בארץ, סנאפצ'אט מעולם לא הצליחה 'לתפוס' באמת. היא נותרה בשוליים: קיימת, אבל לא משפיעה, לא מרכזית, ובעיקר לא רלוונטית לרוב בעלי ובעלות העסקים. היום אפשר לומר שהיא אולי לא נעלמה באופן רשמי, ולא קרה לה מה שקרה לגוגל+ או לקלאבהאוס, אבל היא דוגמה טובה לרשת שמסעירה אחרים, לא אותנו.

רשתות חברתיות נעלמות, אבל תוכן טוב נשאר

כשהרשת החברתית הבאה תופיע, ואין ספק שהיא תופיע, בהחלט כדאי מאוד לתפוס בה מקום. יש לזה יתרונות: חשיפה, חדשנות, הזדמנות להכיר קהלים חדשים ולבחון פורמטים שלא היו קיימים קודם. רק צריך לזכור שלא לעשות העתק-הדבק בין רשתות חברתיות אלא להתאים כל תוכן לכללים של הרשת החדשה התורנית.

ועדיין, ההיסטוריה מלמדת פעם אחר פעם שאין רשת חברתית שחסינה מפני דעיכה, שינויי אלגוריתם או סגירה מוחלטת. פייסבוק קורסה מדי פעם, אינסטגרם משתנה כל רבע שעה, ואפילו הרשתות הכי חדשות כמו Threads (ת'רדס? איך כותבים את זה בעברית?) אולי מרשימות בהתחלה, אבל אז לא ממש מצליחות לעבור את שלב ה"נו, מה עושים פה בעצם?".

לצד ההתנסות במרחבים חדשים, חשוב לזכור שהנכסים הדיגיטליים היחידים שאינם תלויים בגחמות של אף פלטפורמה הם אלה שנמצאים בבעלות מלאה: אתר, בלוג, ניוזלטר. אלה הנכסים הדיגיטליים שנמצאים בשליטה מלאה שלנו, ובהם התוכן שלנו נשמר, מצטבר, נבנה לאורך זמן וממשיך לעבוד גם כשהרשתות משתנות סביבו – ונעלמות.

הפוסט ארבע רשתות חברתיות שנעלמו – ומה אפשר ללמוד מזה הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

הכי קל לי לכתוב לקהל יעד שהוא אני. לגברים, להורים, לחובבי אפייה. זה קל כי אני לא צריך להשקיע הרבה מאמץ בלדמיין איך הקורא חושב, מדבר או מרגיש. הרי זה אני, אז לפחות בחלק מהנושאים – אני כבר יודע באופן טבעי.

אבל כותבי תוכן לא תמיד משתייכים לקהל שאליו הם כותבים. לפעמים אני צריך לפנות לקהל יעד שונה לגמרי: לנשים, לחרדים, לנוער וכן הלאה. ולמרות שזה מאתגר, זה עדיין אפשרי. הנה סיפור אחד על הפעם ההיא שבה נתבקשתי לכתוב קמפיין שפונה אך ורק לתושבי אשדוד – עיר שאני לא גר בה.

הקמפיין שרק אשדודים יבינו

לפני כמה חודשים פנה אליי בעל עסק שנמצא ממש מחוץ לאשדוד. הוא ביקש שאכתוב עבורו פוסטים לפייסבוק בנושא השירותים שהוא מציע, וזה מה שעשיתי. כל הפוסטים עלו בצורה אורגנית לדף, חלקם גם קודמו בממומן – והטקסטים היו כלליים יחסית, גם אם ברור שהקמפיינים עצמם נחשפו בעיקר לתושבי האזור. בכל זאת, אין מה להציג מודעה של שירות שניתן באשדוד לאנשים שגרים ב… חיפה, נניח.

יום אחד הוא ביקש משהו אחר. "בוא נכתוב קמפיין ספציפי לתושבי אשדוד. משהו שרק אשדודים יבינו".

כלומר, לא טקסט כללי שמתאר את שירותי העסק ונחשף רק לתושבי אשדוד – אלא ממש טקסט שזר לא יבין.

שזה רעיון נהדר, אבל גם מאתגר, כי אני לא אשדודי. אני גר בחריש, בצפון השרון. איך אכתוב טקסט שרק אשדודים יבינו? הרי לא מספיק להכניס לטקסט את שם העיר. נגיד, "תושבי אשדוד, המבצע הזה בשבילכם!" – זה אולי מכוון לאשדודים, אבל אין בו שום דבר אשדודי. אפשר להחליף את שם העיר והוא יתאים באותה מידה לרחובות או לבאר שבע.

לא רצינו טקסט גנרי שיכול להתאים לכל עיר. רצינו משהו שמבוסס על היכרות אמיתית עם המקום, עם השפה המקומית ועם פרטים קטנים שאנשים מבחוץ בדרך כלל לא מכירים.

מה עושים?

לכל עיר מילון משלה

כשאני כותב, לפעמים אני מרים את הראש מהמקלדת ומסתכל בחלון. שם, מעבר לכביש, נמצא פארק גדול עם דשא ומתקני שעשועים לילדים. לפי עיריית חריש, הפארק הזה נקרא בעבר "הצגן" – שילוב של הצגה וגן – ובהמשך החליפו לו את השם ל"פארק חלום עליכם". אבל אם תשאלו כל אחד בחריש איפה זה "פארק הצגן" או איך מגיעים ל"פארק חלום עליכם", אף אחד פה לא יבין על מה מדובר – כי כולם קוראים לו "פארק החבלים". למה? כי המתקן הכי גדול בו עשוי מ… נכון, חבלים.

מהפארק הזה הגיע הרעיון לפיצוח.

יש מקומות כאלה כמעט בכל עיר. רחוב, צומת, גינה, מרכז מסחרי – מקומות שהשם הרשמי שלהם נמצא בשימוש רק על הנייר, ובתכלס כולם קוראים להם בשם אחר. דוגמה מפורסמת היא כיכר החתולות בירושלים, שמעטים יודעים ששמה האמיתי הוא "כיכר מכבי מוצרי" (הייתי צריך לחפש בוויקיפדיה בשביל זה). ואני בטוח שגם בעיר שלכם, הקוראות והקוראים, יש מקומות דומים.

הנחתי שזה המצב גם באשדוד, ולמזלי יש לי חברים אשדודים. אז ביקשתי מהם לתת לי שמות של מקומות שרק אשדודים מכירים. הם זרקו רשימה של נקודות ציון, כינויים מקומיים ומקומות מוכרים, ואני שילבתי אותם בתוך הפוסטים: שוק ים, כיכר המפרשים, פארק המשטרה, חוף הקשתות, והחביב עליי: "ניפגש בצומת, בצד של הג'ירפה". אם יש פה אשדודים, ספרו לי אם המקומות האלה מוכרים לכם.

לא צריך להיות חלק מהקהל, אבל צריך להכיר אותו

לפעמים נדמה שכדי לכתוב לקהל יעד מסוים חייבים להשתייך אליו. בפועל זה לא תמיד אפשרי, ובעצם לא תמיד צריך. אני לא צריך להיות אישה כדי לכתוב לנשים, להיות בן 17 כדי לכתוב לבני נוער, להיות חרדי כדי לכתוב לחרדים או להתגורר בעיר מסוימת כדי ליצור קמפיין מקומי.

אז מה כן?

לדבר עם אנשים ששייכים לקהל. לשאול אותם איך הם מכנים דברים, מה מוכר להם, מה מצחיק אותם. אפשר גם להצליב בין תשובות – למשל, אם אחד ציין את חוף הקשתות, לשאול מישהו אחר האם חוף הקשתות מוכר לו – ואז לשלב את התשובות שלהם בטקסט בצורה טבעית. במקרה הזה, כמה שיחות קצרות עם חברים סיפקו לי את הידע המקומי שהיה חסר לי.

מה שקרה אחר כך היה אפילו יותר נחמד: כשהגשתי ללקוח את הטקסטים שנכתבו בעזרת אשדודים והתייחסו ספציפית למקומות באשדוד, הצעתי לו שישלח מישהו מטעמו לצלם את המקומות האלה. ככה, פשוט, עם סמארטפון. הוא אמר שאין לו את מי לשלוח – ובמקום זה, פנה לגוף רשמי בעיר, ביקש וקיבל אישור להשתמש בתמונות מקצועיות, כך שגם צלמת מקומית קיבלה קרדיט במסגרת אותו קמפיין.

בקיצור, התוצאה: קמפיין ממומן שהוצג לתושבי אשדוד, דיבר על מקומות שרק הם מכירים, והזמין אותם להגיע לעסק שנמצא באשדוד.

וכל זה נוצר על ידי כותב תוכן אחד שישב בבית שלו בחריש, בזכות כמה חברים אשדודים.

ואם לא היו לי חברים אשדודים?

יש פתרונות אחרים. דיברתי על זה עם סיוון לדרר, כותבת תוכן בקטע אחר, בפרק "הקמפיין שרק תושבי אשדוד יבינו" בפודקאסט המשותף שלנו, "ועכשיו עם הקובץ" – והיא הציעה עוד אפשרויות מעולות. קישור להאזנה בספוטיפיי | קישור לצפייה ביוטיוב

הפוסט לכתוב לקהל יעד שאני לא חלק ממנו [סיפור מקרה] הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

וכולם כתובים ונשמעים אותו דבר.

ארבעה פוסטים, נושאים שונים, וכולם זהים. אותם מבנים של ניגוד, לא רק X אלא Y, שלושה משפטים רצופים שמתחילים באותן מילים כדי להדגיש משהו – כולם על דרך השלילה לשם ההדגשה. ו"כאן צריך לעצור רגע כדי להבין", ו"הנקודה ברורה", ו"זה בדיוק ההבדל שמשנה את התמונה". כתיבה במשפטים קצרים, סיום במשפט מחץ עתיר פאתוס. כל אלה סימנים מובהקים של כתיבת פוסטים עם AI. לפחות מישהו פה למד לצמצם (אם כי לא להכחיד לגמרי) את השימוש במקף הארוך הארור ההוא.

זה מעציב אותי. ומתסכל. 

זאת הבעיה של כתיבת פוסטים עם AI

איך לא נמאס לכל מי שמשתמש ב-AI להישמע כמו כל אחד אחר? למה צריך להעביר כל סיפור, מחשבה, חוויה או הצהרה – דרך המכבש הגנרי של ה-AI? אם יש לך משהו לספר לעולם, למה לספר אותו קודם לצ'אט בשדה של הפרומפט, ואז קופי פייסט למה שהצ'אט שכתב לך – במקום פשוט לכתוב אותו ישירות בשורת הסטטוס של פייסבוק, ככה, עם הקול שלך והמילים שבחרת והרגשות שבחרת לשתף. טקסט אמיתי, שיוצא מהלב האנושי שלך ולא מאלגוריתם מלאכותי חסר נשמה. 

כן, שיהיה מבולבל. קצר מדי או ארוך מדי. שיהיו שגיאות כתיב מפה עד מחרתיים. שהאצבעות יחליקו בטעות על המקלדת מרוב התרגשות או כעס ותצא איזה ץ בסוף כי היא ממש ליד הנקודה. העיקר שזה יהיה שלך. משהו שונה מהאחרים. משהו שאני ארצה לקרוא עוד פעם, במקום לגלול הלאה אל הפוסט הבא – שלא משנה במה הוא עוסק, יהיה כתוב בדיוק אותו דבר.

אני לא נגד AI. אני משתמש בו לפעמים בעצמי, אבל רק ככלי אחד מתוך הכלים שבהם אני משתמש בתור כותב תוכן. AI יכול לעזור לכתוב, הוא אחלה ברעיונות, והוא ממש לא חייב להחליף את הקול שלכם. אם אתם רוצים פוסטים שנשמעים כמו בני האדם שאתם – דברו איתי.

*פורסם במקור בפייסבוק ובאינסטגרם.

עוד על הבעייתיות של כתיבה באמצעות AI

• איך לזהות אם טקסט נכתב ב-AI? שלושת הסימנים הכי מסגירים
• כתיבה מקורית עם AI? כך תימנעו מקלישאות בתוכן (או: "המטבח הוא הלב של הבית")
• עוד קלישאות AI ש"עושות את ההבדל"

הפוסט כתיבת פוסטים עם AI? כולכם נשמעים אותו דבר הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

הפוסט איך לתמחר דחיפות? [סיפור מקרה] הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

אני אסביר את זה בעזרת משל על… ביצה. כזה אני, אוהב דימויים של אוכל.

משל הביצה

נניח שראינו מישהו אחר אוכל ביצה, וזה הזכיר לנו שעדיין לא אכלנו היום. איזה מזל שקנינו קרטון ביצים לפני כמה ימים! אז אנחנו יכולים לאכול ביצה משלנו. אבל איך בדיוק נאכל אותה?

1. אם נבשל אותה שלוש דקות, נקבל ביצה רכה. האם זאת עדיין ביצה? בוודאי שכן.
2. אם נבשל אותה עוד כמה דקות, נקבל ביצה קשה. האם זאת עדיין ביצה? טוב, היא אמנם קצת פחות נוזלית, אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שזאת עדיין ביצה.
3. אנחנו יכולים גם לשנות לה קצת את הצורה. אנחנו יכולים, למשל, לשבור אותה ולהכין חביתת עין, חביתה רגילה או ביצה מקושקשת. האם זאת עדיין ביצה? נו, על זה אולי כבר אפשר להתווכח. כי היא נראית קצת פחות כמו ביצה רגילה, אבל בגדול זאת עדיין ביצה, פשוט… בצורה קצת אחרת. במיוחד אם הוספנו עשבי תיבול או פטריות. מה שבטוח זה שהתחלנו להתרחק מהביצה המקורית.
4. אבל אם ניקח את הביצה הזאת, נוסיף לה קמח, סוכר, חמאה ושוקולד, נערבב הכול יחד ונכניס לתנור – האם זאת עדיין ביצה? הפעם כבר אין ספק שקיבלנו משהו אחר. משהו שהוא לא ביצה, אלא עוגה. אמנם יש בפנים ביצה, אבל יחד עם כל שאר הדברים שהוספנו לה, עכשיו בוודאות אי אפשר לומר שזאת עדיין ביצה.

הנמשל: הביצה היא טקסט שראינו אצל מישהו אחר

אולי זה מתחרה. אולי זה קולגה. אולי זה מישהו שעוסק בתחום משלים לשלנו. בכל מקרה, ראינו טקסט מוצלח שלא אנחנו כתבנו – ונזכרנו שגם אנחנו רוצים לכתוב משהו דומה.

1. אז אנחנו יכולים לעשות העתק-הדבק ולכתוב בדיוק אותו דבר אצלנו, אבל אז ברור שזה אותו טקסט. הביצה היא אותה ביצה.
2. אנחנו יכולים גם לשנות מילה פה או משפט שם, כך שזה לא יהיה בדיוק-בדיוק אותו דבר, אבל עדיין ברור שזה אותו טקסט.
3. ואפשר גם לעשות שינויים מהותיים יותר, כמו לשנות סדר של פסקאות או להשמיט חלק מהתוכן. במקרה כזה התרחקנו קצת מהטקסט המקורי, אבל אפשר להתווכח האם זה עדיין אותו טקסט או לא.
4. הדרך הטובה ביותר היא לערבב את הטקסט הזה עוד חומרים. להפוך אותו מביצה – לעוגה: לשלב תוכן מכמה מקורות שונים, להוסיף דעה אישית, חוויות אישיות, סיפורים מאחורי הקלעים, מחשבות ורגשות – עד שאי אפשר יהיה להשוות בכלל את התוצר הסופי לטקסט המקורי, גם אם במובן מסוים הוא נמצא בתוכו.

אגב, ציינתי שזה טקסט מוצלח שלא אנחנו כתבנו, אבל האמת שזה נכון גם לגבי טקסט של-עצמנו שנרצה לשכפל: אם למשל כתבנו מאמר מעולה לאתר שלנו, אבל אז הוצע לנו לכתוב מאמר אורח באתר של מישהו אחר ואנחנו רוצים להתבסס על המאמר שלנו. או אם כתבנו דף 'אודות' מעולה על עצמנו לאתר שלנו ואז בנינו אתר בנושא אחר – הרי אנחנו אותם אנחנו, אז האודות אותם אודות. במקרה שבו גם הטקסט המקורי הוא שלנו אז אין בעיית זכויות יוצרים ואפשר לבצע שכתוב תוכן במילים אחרות, אבל באותה הזדמנות כדאי גם להוסיף ולהרחיב.

מוסר השכל

רעיונות וטקסטים קיימים הם חומר גלם לגיטימי. כולנו מושפעים מדברים שאנחנו נתקלים בהם (לפעמים אפילו לא במודע), ואני חושב שזה בסדר גמור לקבל השראה מטקסטים של אחרים.

השאלה מה עושים איתה, משום שהגבול בין השראה להעתקה הוא דק כמו… כמו קליפה של ביצה.

אם ניקח את חומר הגלם המקורי כמו שהוא, לכל היותר עם כמה שינויים קוסמטיים קלים – זו אותה ביצה, אותו רעיון ואותה צורה.

גם שינויי צורה מסוימים ("חביתה") עשויים שלא להספיק כדי ליצור תוכן חדש, מקורי ואותנטי, אלא עדיין להיחשב כהעתקה.

רק כשמשתמשים ברעיונות של אותו טקסט בשילוב של עוד אינספור מרכיבים אחרים, זו כבר יצירה אמיתית. ברגע שמערבבים רעיונות נוספים, זווית אישית, דוגמאות, חוויות, סיפורים, מקורות אחרים ותובנות – המרחק מהמקור הולך וגדל, עד שכבר אי אפשר לראות את הביצה שממנה התחלנו.

עוד דימויים של כתיבת תוכן לאוכל:

כתיבת תוכן היא כמו פיצה | כמו אבוקדו | כמו קאפקייקס | כמו יין אדום

הפוסט מתי ביצה מפסיקה להיות ביצה? או: הגבול בין השראה להעתקה הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

זה מה שהוביל אותי לכתוב את המאמר הזה: חמש דרכים פשוטות יעילות שמאפשרות לקחת תכנים קיימים – מאמר באתר, פוסט בפייסבוק, סרטון בטיקטוק או ביוטיוב וכו' – וליצור מהם תוכן לניוזלטר. אותה לקוחה, אגב, בחרה בדרך הרביעית. עוד נחזור לדוגמה הזו.

רגע, מה זה בכלל ניוזלטר?

כשאני אומר "ניוזלטר", כל אחד מדמיין משהו אחר. הרי אין פורמט אחד קבוע לניוזלטר: כתבתי ניוזלטרים שהם בעצם קופי-פייסט של מאמרים. כתבתי ניוזלטרים שהם מעין מגזין עם כמה פינות עם נושאים שונים, וכל אחת מסתיימת בקישור לנכס דיגיטלי כלשהו. וכתבתי גם ניוזלטרים קצרצרים שבנויים בעיקר מתמונות, כפתור אחד קבוע שמוביל לאתר ושורה וחצי טקסט.

זה ניוזלטר, וזה ניוזלטר, וזה ניוזלטר. כולם ניוזלטרים! מה שמשותף לכולם הוא עיקרון אחד פשוט: ניוזלטר הוא תוכן שנשלח לרשימת תפוצה במייל, כדי לייצר קשר עם הקוראים, להעביר ערך ולעודד מעורבות. זה המקום להזכיר, אגב, שגם לי יש ניוזלטר על כתיבת תוכן ואפשר להצטרף לרשימת התפוצה כאן.

ועכשיו לחמש הדרכים לקחת תוכן קיים (מכל מיני נכסים דיגיטליים שלנו, כתובים או מצולמים) – וליצור ממנו תוכן לניוזלטר:

1. שליחה ישירה של התוכן כפי שהוא

נניח שכבר כתבנו מאמר לאתר או פוסט שעבד יפה, ולא בא לנו (או שאין לנו כוח) לגעת בו. במקרה כזה, אפשר פשוט להעתיק ולהדביק את התוכן כמו שהוא, להוסיף פנייה אישית קצרה (למשל: "היי [שם פרטי], רציתי לשתף אותך במשהו שכתבתי לאחרונה") – וזה הכול. במיוחד כשמדובר בטקסט קצר, חד ומנוסח היטב, אין סיבה להוסיף מילים מיותרות. הייתה לי לקוחה כזו שכתבתי עבורה כמה מאמרים לאתר, ובכל חודש היא לקחה אחד מהם ועשתה קופי-פייסט לניוזלטר. אחלה שיטה.

היתרון: התוכן מגיע במלואו ישירות לתיבת המייל של הנמענים, כך שלא נדרש מהם לבצע שום פעולה נוספת כדי לצרוך את התוכן. אפילו לא ללחוץ על קישור. לא הייתי שולח ככה טקסטים ארוכים מאוד, אבל זה אפשרי.

2. שליחת תקציר(ים) עם קישור(ים)

דרך אלגנטית ונפוצה נוספת, שמתאימה יותר לטקסטים ארוכים (נניח, שנכתבו במקור כמאמר באתר או כפוסט ארוך בפייסבוק) היא לשלוח סיכום קצר של התוכן עם קישור לקריאה בהרחבה. כך הנמענים יוכלו להחליט האם להסתפק בתקציר שקיבלו – והרי הרבה יותר נוח לקרוא אותו כשהוא מתומצת – או ללחוץ על קישור ולהגיע לטקסט המלא. אפשר למשל לומר שבקישור יש הרחבה ועוד דוגמאות או תיאורי מקרה, וכך לעודד את הקוראים לא-להסתפק במה שכבר קיבלו. כך אפשר לעשות גם עם סרטון: לתאר בניוזלטר מה קורה בו ולתת קישור למי שירצה לצפות.

הגישה הזו גם מאפשרת להכניס לתוך הניוזלטר מספר תקצירים של תכנים שונים, וכך ליצור מעין מגזין עם פינות מגוונות, חלקן עם קישורים וחלקן בלי, וכך כל נמען יכול להחליט באיזה מהם בא לו להעמיק. רונית כפיר שולחת ניוזלטר בסגנון כזה אחת לחודש, וזה נחמד.

3. טיזר שמעורר סקרנות ומניע לפעולה

במקום לסכם את התוכן או לשלוח אותו במלואו, אפשר להשתמש בגישה של טיזר: פיסקה ראשונה מתוך הטקסט, משפט אחד חזק או שאלה מסקרנת, אולי אפילו סיפורון קצר שמדליק את הדמיון. גם זה סעיף שמתאים מאוד לסרטוני רילס/טיקטוק/יוטיוב: לתת טיזר קצר עם קישור לצפייה.

חשוב לשים לב להבדל בין הסעיף הזה לקודמים: כאן אני מציע לגרות את הסקרנות של הקורא עם טעימה קטנה שתעורר רצון לקרוא עוד. לעומת זאת בשתי האפשרויות הקודמות הרעיון הוא לתת את הכל בבת אחת – בין אם כטקסט מלא או כתמצית שלו.

4. שילוב של מספר תכנים תחת נושא אחד

במקום להתמקד בתוכן אחד, אפשר לבנות ניוזלטר שלם סביב נושא מסוים – ולשלב בו כמה תכנים שכבר העלינו בעבר. ניקח למשל את הדוגמה של אותה עו"ד שסיפרתי עליה בהתחלה: כתבתי עבורה מאמר שעסק בצוואות מהיבט אחד, היא צירפה מאמר אחר שכתבה בעצמה בעבר ואשר עסק בצוואות מהיבט אחר, והוסיפה טיזר עם קישור לסרטון יוטיוב בו היא מתראיינת בטלוויזיה ומדברת על צוואות. כך בנינו ניוזלטר אחד שעסק בכל מיני היבטים שקשורים לצוואות.

בחיי, לא האמנתי שיש כל כך הרבה מה לדבר על צוואות. אבל יש!

בכל אופן, ככה אפשר לאגד כמה תכנים שונים, מפלטפורמות שונות, לניוזלטר אחד תחת אותו נושא שמשותף לכולם. לדעתי זה שילוב שיוצר תחושת ערך גבוהה יותר אצל הקוראים. אני משתדל לעשות כך גם בניוזלטרים שאני שולח לרשימת התפוצה שלי: בדרך כלל יש נושא אחד וכמה תכנים שנוגעים בו מזוויות שונות. כך אני שולח גם לאתר, גם לאינסטגרם, גם לפייסבוק, גם לפודקאסט שלי ושל סיוון… הנה דוגמה לניוזלטר ששלחתי פעם.

5. הוספת ערך חדש לתוכן קיים

עוד דרך מעניינת להפוך תוכן לניוזלטר היא להוסיף לו זווית חדשה. אם למשל העלינו סרטון או קרוסלה עם שלושה טיפים, אפשר לכתוב בניוזלטר טיפ רביעי ולתת קישור לסרטון או לקרוסלה. כנ"ל אם העלינו פוסט או מאמר לפני זמן מה ומאז עלתה בדעתנו תובנה חדשה, קיבלנו תגובה שנרצה להתייחס אליה, אם חל עדכון מקצועי רלוונטי בענף שלנו וכו'.

בקיצור, אפשר להוסיף ערך חדש לתוכן שכבר העלינו בעבר ולהגיש את שניהם יחד במסגרת ניוזלטר אחד. כך, גם מי שכבר ראה את התוכן המקורי יקבל ממנו עוד משהו שלא היה קודם; ואולי גם ירגיש שיש כאן משהו חדש, רלוונטי ועדכני.

השורה התחתונה

ניוזלטר לא חייב להיות פיסת תוכן עצמאית שמצריכה חשיבה מחודשת ונפרדת. יש כמה דרכים בהן לעשות שימוש חוזר בתוכן קיים וליצור יופי של תוכן לניוזלטר. כך אפשר להגיע לקהלים שאולי פספסו את הפרסום המקורי, לעוקבים שלא שמו לב אליו בזמן אמת, ואפילו לכאלה שכן נתקלו בו ויכולים עכשיו להתרשם ממנו פעם נוספת, ואולי גם ללמוד משהו חדש. כל אחת מהדרכים שתוארו לעיל מאפשרת לנו להעניק חיים חדשים לתוכן שכבר העלינו בעבר.

יש עוד דרכים להפוך תוכן קיים לניוזלטר? ספרו לי אם שכחתי משהו.

הפוסט חמש דרכים ליצור תוכן לניוזלטר על בסיס תכנים קיימים הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

השירות מתאים לך אם:

התוכן אמור לייצג אותך

יש הבדל עצום בין יצירת טקסט גנרי – לבין כתיבת תוכן שיווקי בשפה שלך, עם הקול שלך. לא טקסט תבניתי שיכול להתאים לכל אחד אחר בתחומך, אלא כזה שנכתב במיוחד לעסק שלך. אם זה סוג התוכן שדרוש לך, הדרך הטובה ביותר לייצר אותו היא לגמרי בעצמך. ואם אין לך פנאי, ידע או חשק לעשות את זה לבד, אז בשיתוף פעולה עם כותב תוכן מקצועי.

קשה לך לכתוב את הידע שלך

ביום-יום, בעל פה, מול לקוחות, קל לך להסביר את השירותים ולסגור מכירות; אבל כשזה מגיע לכתיבה משהו נתקע או מתפזר? זה בדיוק התפקיד של איש מקצוע: לתרגם את הידע שלך למלל משכנע שמעודד אמון ומניע לפעולה.

חשוב לך שהתוכן יישמע אנושי

כלי AI מייצרים טקסטים רובוטיים, גם אם ביקשת מהם אלף פעם לכתוב כמו בני אדם. על מנת שתוכן יישמע אנושי, עדיף שיכתוב אותו כותב תוכן אנושי.

דרוש לך מישהו שחושב יחד איתך

מנועי בינה מלאכותית נוטים להחמיא ולציית. אבל אם הכיוון שלך לא מדויק? אם לא כתבת פרומפט מספיק טוב? ואם לא חשבת על דבר יותר-נכון שאפשר לעשות? כדי להבין מה לכתוב, איך לבנות מסר, ואיך לחבר בין תוכן לבין מטרות עסקיות – נדרש איש מקצוע עם ידע בהעברת מסרים. מישהו שלאו דווקא יחמיא ויציית, אלא יוסיף מהניסיון שלו. יטיל ספק. ישאל שאלות. יציע הצעות.

השירות פחות מתאים לך אם:

לא בא לך לשלם על כתיבה

יש הרבה פתרונות חינמיים או זולים, החל בכלי AI ועד לחברים שמכירים מישהו שכותב יפה. השאלה אם הטקסטים האלה נכונים לך ומשיגים את המטרות שלהם. שירותי הכתיבה שלי עולים כסף, כי אני עסק קטן וזאת הפרנסה שלי.

מספיק לך תוכן בסיסי

אם המטרה היא רק שיהיה "משהו" – אין בי צורך. קופי פייסט של טקסט מג'ונרט אולי יספיק לך. כדאי לקחת בחשבון שאפשר לזהות בקלות טקסטים שנכתבו ב-AI, וצריך לבדוק שהם נקיים מטעויות, אבל אם זה רק כדי למלא את האתר או להעלות פוסט בשביל האלגוריתם – אולי זה מספיק.

אין לך פנאי או חשק להיות מעורב בתהליך

תוכן טוב דורש שיתוף פעולה מצידך: מידע, חידודים, לפעמים גם תיקונים, פשוט כי אין תחליף אמיתי לידע שלך ולחוויות שלך. כתיבה טובה היא טנגו של שניים, ובלי הצד שלך – התוצאה תהיה בינונית ומטה.

איך נראה תהליך העבודה?

זה מאוד תלוי בסוג התוכן ובהיקף שלו. האם מדובר למשל בכתיבת דף נחיתה או אתר מלא, פוסט אחד או חבילת פוסטים וכן הלאה.

באופן כללי, נתחיל בהבנה של העסק, הקהל והמסר. לשם כך בדרך כלל יש צורך בשיחה קצרה בטלפון או בזום, להיכרות עם העסק (ואם יש לך כבר חומרים כתובים שאוכל לקרוא ולהתבסס עליהם – זה יהיה נהדר!). אחר כך אכתוב טיוטה ראשונה, אשלח לך לאישור או הערות – ונעשה פינג-פונג קצר של תיקונים, אם יש צורך, עד לקבלת אישור ממך שהטקסט יושב נכון גם מבחינת מסר וגם מבחינת טון.

אגב, לא כל טקסט חייב לעבור דרך כותב. יש לי לקוחות שכותבים את התוכן השוטף שלהם בעצמם עם AI וזה עובד להם מצוין, אבל כשהם מגיעים לדפים חשובים באמת, כמו אתר או דף נחיתה, הם מעדיפים לפנות אליי.

מתאים לך? אז אני מסכם:

אם כל מה שדרוש לך זה טקסט גנרי כדי לסמן וי – זה לגמרי בסדר לפנות לפתרון אחר. אני לא נעלב.
כשצריך כתיבת תוכן מקצועית שתומכת בשיווק שלך ומחזקת את הקול הייחודי שלך, אפשר לפנות אליי בוואטסאפ או דרך טופס יצירת הקשר באתר.

הפוסט למי מתאימים שירותי כתיבת תוכן בעבודת יד? הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

הפוסט עוד קלישאות AI ש"עושות את ההבדל" הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

כן, מה לעשות, השפה שלנו היא כזו שבה כמעט כל מילה היא זכר או נקבה. בניגוד לאנגלית, שבה מספיק לכתוב למשל Send, בעברית צריך לבחור מגדר: 'שלח', 'שלחי', 'שלחו', ואולי 'שליחה'. ברוב המקרים, כשלא ברור אם הטקסט ייקרא על ידי גבר או אישה, השאיפה היא לנקוט בגישה של כתיבה שוויונית – מה שמוביל לחיפוש אחר ניסוח ניטרלי מגדרית.

מה שמעלה כמה שאלות שהביאו אותי לכתוב את המאמר הזה, שמבוסס על הרצאה לארגונים בנושא כתיבה ניטרלית מגדרית שאני עורך מדי פעם (ספרו עליי ל-HR בארגון שלכם ושלכן!):

• איך כותבים כתיבה ניטרלית מגדרית?
• איך לכתוב בשפה ניטרלית מגדרית בלי לפגוע בנוחות הקריאה?
• ואיך עושים את זה בצורה שמתאימה לארגון ספציפי ולקהל היעד שלו?

כתיבה ניטרלית מגדרית היא לא שאלה של "נכון או לא נכון"

אחת ההנחות *השגויות* בנושא כתיבה מגדרית היא שמדובר בשחור ולבן. "או שהכתיבה ניטרלית מגדרית או שלא". אבל מהניסיון שלי מדובר בסקאלה, שאפשר להימצא עליה בכל מיני נקודות – וכולן יכולות להיות בסדר; כי מה שמתאים לארגון אחד לא בהכרח מתאים לארגון אחר, ומה שעובד היטב מול קהל יעד מסוים, עלול להרגיש מאולץ או מיותר מול קהל אחר.

כלומר, בעיניי כתיבה שוויונית בארגון היא קודם כל החלטה. היא מושפעת מהקשר, קהל ומטרה. לפעמים גם מהעדפות אישיות או אילוצים טכניים. לכן היא יכולה להתבטא בצורה שונה בין ארגונים שונים. בהרצאה הפרונטלית אני ממש מדגים טקסטים אמיתיים מתוך ארגונים ומראה איך מזיזים אותם לאורך הסקאלה הזו.

למה כתיבה מגדרית היא בעיה ארגונית

כאמור, בעבר לשון זכר שימשה כברירת מחדל. ניסוחים כמו "שלח", "לחץ כאן", "מלא פרטים" – נתפסו כניסוחים ניטרליים שמתאימים גם לגבר וגם לאישה. עובדה שגם בימינו יש הרבה אתרים של עסקים, חברות וארגונים שמקפידים מאוד על כתיבה שוויונית לכל המגדרים, ובכל זאת דף יצירת הקשר אצלם נקרא "צור קשר" – בזכר. ולא כי מישהו חשב על זה, אלא להיפך: בעיני רבים (ורבות) זה פשוט השם של הדף שעליו צריך ללחוץ כדי ליצור קשר.

אבל היום, כתיבה בזכר עלולה להיתפס כמיושנת, לא רגישה ולעיתים אפילו פוגעת – גם אם אין בכך כוונה אמיתית, כמובן. כאילו שאם הארגון בחר להתנסח בלשון זכר, יש בכך רמיזה להדרת נשים, או לכל הפחות לאי-הכללתן. "התאחדות הסטודנטים הארצית", לדוגמה, הפכה ב-2015 ל"התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית" – וזה לא שהם לא ייצגו נשים עד אותו שינוי.

רוב הארגונים רוצים לשדר ערכים של שוויון, עדכניות ומקצועיות – וזה נעשה גם דרך השפה ובחירת המילים. כאן, הרבה פעמים נוצרת בעיה: בקונפליקט שבין הרצון לכתוב בצורה שוויונית לכלל המגדרים, לבין אי-הרצון לכתוב בצורה מסורבלת שתפגע בשטף הקריאה.

לוכסנים ונקודות: פתרון נפוץ, אבל לא תמיד מתאים

הפתרון הנפוץ ביותר לכתיבה ניטרלית מגדרית הוא שימוש בלוכסנים או בנקודות א-מגדריות: "עובד/ת", "סטודנטים.ות", "מלא/י פרטים". נדמה שזה הפתרון הכי פשוט וקל – פשוט להוסיף לוכסן או נקודה למילים ה"בעייתיות".

בפועל, יש כמה בעיות עם שימוש בלוכסנים ונקודות לצורך שוויון מגדרי בכתיבה:

1. בעיה דקדוקית: בעברית תקנית לא משלבים סימני פיסוק באמצע מילים.
2. יצירת מילים שלא קיימות: למשל אם כותבים "איש/ת מקצוע", למעשה מרמזים שקיים ביטוי "אישת מקצוע" כשלמעשה יש לומר "אשת מקצוע".
3. קושי בקריאה: ככל שהטקסט ארוך יותר, וכולל יותר נקודות ולוכסנים, כך הוא הופך מסורבל יותר לקריאה – קודם כל עבור אנשים עם דיסלקציה או שנעזרים בכלים טכנולוגיים להקראה בקול – אבל גם עבור הרבה אחרים. הנה דוגמה מתוך ההרצאה שלי:

אז נכון שבטקסטים קצרים מאוד, כמו כפתור או כותרת, לוכסנים ונקודות יכולים לפעמים להוות פתרון סביר; אבל במסמכים ארגוניים, במיילים ובתוכן ארוך כמו מאמרים או דפי נחיתה, הם לרוב פוגעים בנוחות הקריאה. כלומר, זה פתרון שלא תמיד מתאים, ולעיתים אפילו לא נחוץ, תלוי בקהל היעד ובמטרה של הטקסט – ובעיקר כשיש המון שיטות אחרות ונהדרות שמאפשרות קריאה נעימה וטבעית.

תכל'ס, מהי כתיבה ניטרלית מגדרית

ההגדרה שלי: כתיבה ניטרלית מגדרית היא כתיבה שמאפשרת לכל אדם, גבר או אישה, לקרוא בצורה נוחה ולא צורמת, ולהרגיש כאילו הטקסט נכתב במיוחד בשבילו או בשבילה.

בעיניי, כתיבה שוויונית טובה באמת היא כזאת שנעשית בצורה אלגנטית, מבלי להדגיש שנעשה כאן מאמץ מאולץ להכליל את כולם וכולן – כמו השימוש בלוכסנים ונקודות. הרי אלה סימני פיסוק ויזואליים שנעשה בהם שימוש שלא באופן דקדוקי נכון, ולו רק על מנת שאפשר יהיה להפוך בצורה מלאכותית מילה שבדרך כלל היה לה מין דקדוקי מסוים ("כותב") למעין יצור כלאיים דו-מיני עם סימן פיסוק בתוכו ("כותב/ת").

כלומר, בעיניי הרעיון הוא לא בהכרח לכתוב "גם לזכר וגם לנקבה", אלא לבחור אופן ניסוח ניטרלי מגדרית כאשר אין סיבה להדגיש מגדר מלכתחילה. וכשזה נעשה בצורה טובה, הקורא או הקוראת לא ירגישו את המאמץ שהושקע בכתיבה – אלא פשוט יקראו בנחת.

איך לכתוב ניטרלית מגדרית בלי לוכסנים ונקודות

יש המון שיטות. יש לי הרצאה דיגיטלית קצרה שבה אני מתאר עוד עשר שיטות כתיבה ניטרלית מגדרית בנוסף ללוכסנים ונקודות. יש לי גם הרצאת כתיבה ניטרלית מגדרית לארגונים שאני עושה בצורה פרונטלית תוך שימוש בדוגמאות אמיתיות מתוך אותם ארגונים (הקליקו לפרטים!).

בגדול, הרעיון הוא לא להתבסס על פתרון קסם אחד אלא לשלב כמה שיטות יחד: לשנות את מבנה המשפט, לעבור לניסוח כללי או תיאורי, השמטת המין הדקדוקי כשזה מתאפשר ועוד. כך מתקבלת כתיבה שוויונית אמיתית, שנשענת על חשיבה ושימוש באמצעים לשוניים שהם לאו דווקא לתקוע סימני פיסוק באמצע מילים.

כאן למשל כתבתי על דרכים לכתוב הנעה לפעולה ניטרלית מגדרית שהן לאו דווקא לוכסנים ונקודות.

מה אפשר לכתוב בשפה שווה לכל המגדרים?

כתיבה שווה יכולה להיות שימושית במקרים כמו:

• ניסוח מסמכים ארגוניים, מיילים, נהלים ועדכונים.
• שפה ארגונית שוויונית באתר, במצגות ובחומרי הדרכה.
• וכמובן – כתיבה חיצונית ללקוחות, מועמדים, שותפים, תורמים ועוד.

יתרונות טקסט ניטרלי מגדרית:

• נקרא בקלות על ידי כל אחד וכל אחת.
• יוצר תחושת שייכות.
• משדר מקצועיות ועדכניות.
• מפחית חיכוכים מיותרים סביב ניסוח.

כתיבה ניטרלית מגדרית ב-AI: מה הוא יודע לעשות, ומה לא

עם העלייה בשימוש בכלי בינה מלאכותית, עולה גם השאלה האם AI יודע לכתוב ניטרלי מגדרית. לכאורה הכי קל להגדיר בפרומפט "כתוב בשפה ניטרלית מגדרית" ולתת לצ'אט או לכל כלי אחר לכתוב בעצמו.

א-ב-ל… האם AI עושה עבודה טובה? נכון לרגע זה – עדיין לא. לכלי AI עדיין יש מגבלות:

• נטייה לפתרונות אוטומטיים כמו כתיבה בלשון רבים או לוכסנים ונקודות.
• חוסר הבנה של הקשרים ארגוניים ותרבותיים.
• ניסוח מגדרי אוטומטי שנשמע כאילו הוא מתורגם מאנגלית, ולא טבעי בעברית.
• והטיות, עדיין, המון הטיות. אחת הידועות שבהן היא ש-AI מניח אוטומטית שרופא הוא גבר ואחות היא אישה, כאילו אין רופאות ואחים בעולם.

כתיבה שוויונית כמיומנות ארגונית

בארגון שבו נכתבים הרבה טקסטים, נדרשים עקרונות משותפים וכלים ברורים על מנת ליצור תרבות כתיבה אחידה כך שכל טקסט שיוצא החוצה יהיה שוויוני – ובאותה צורה. לא שפעם אחת ייצא טקסט שכולו כתוב בלשון רבים, ואחר כתוב עם מיליון לוכסנים או נקודות, ואחריו משהו אחר.

הואיל ומדובר במיומנות נרכשת וחשובה, בארגונים רבים בוחרים ללמוד את הנושא בצורה מרוכזת, למשל באמצעות הרצאה ייעודית שמותאמת לארגון ולקהלים שלו. ככה הארגונים הללו יכולים ליהנות מהטמעת תרבות שוויונית יותר בתוך עצמם, לפנות לכל עובד ועובדת בצורה שווה, וכמובן לייצר טקסטים ניטרליים מגדרית גם כלפי חוץ – באתר, בסושיאל וכו'.

שאלות נפוצות על כתיבה ניטרלית מגדרית בארגונים

האם כתיבה ניטרלית מגדרית מתאימה לכל ארגון?
כן, אם כי לא בהכרח באותה צורה לכולם. כתיבה מגדרית היא סקאלה, והפתרון צריך להתאים לארגון, לקהל היעד ולסוג הטקסט. בהחלט יכול להיות שפתרונות שמתאימים לארגון אחד לא יספיקו (ולחלופין, יהיו יותר מדי) עבור ארגון אחר. אני נותן כמה דוגמאות על כך בהרצאה שלי על כתיבה ניטרלית מגדרית לארגונים.

האם לוכסנים ונקודות הם תמיד טעות?
לא. בטקסטים קצרים הם דווקא יכולים להיות פתרון. אבל בטקסטים ארוכים, לרוב חוויית הקריאה נפגעת בשם הניטרליות המגדרית. ושוב, יש ארגונים שמבחינתם זה בסדר גמור, ואחרים שיעדיפו ליישם פתרונות אחרים. סקאלה, כבר אמרתי?

מה ההבדל בין כתיבה ניטרלית מגדרית לכתיבה בלשון רבים בלבד?
כתיבה בלשון רבים היא כלי אחד. זה לא תמיד מתאים, למשל כשרוצים לפנות פנייה אישית, להגיב למייל או לוואטסאפ, או לכתוב טקסט שיווקי שפונה בלשון יחיד או יחידה. כדאי להכיר עוד כלים כדי להרחיב את אפשרויות הכתיבה השוויונית.

האם AI יכול להחליף בני אדם בכתיבה שוויונית?
AI יכול לעזור, אך לא תמיד קיימת הבנה של הקשר, קהל וניואנסים. האחריות על השפה נשארת אנושית.

איך ארגון יכול ללמוד לכתוב בצורה שוויונית בצורה מסודרת?
באמצעות הגדרת עקרונות ברורים, תרגול על טקסטים אמיתיים והטמעה של כללים מנחים לכתיבה שמועברים לאנשים חדשים שמגיעים לארגון.

סכם, סכמי, סכמו או פשוט… סיכום

כתיבה ניטרלית מגדרית היא אתגר, והיא לא חייבת להיות מסורבלת. באמצעות התאמה לקהל היעד, הימנעות מפתרונות אוטומטיים וחשיבה כתיבתית מודעת, אפשר לכתוב שפה שוויונית בארגון בצורה טבעית, קריאה ומכבדת. וכמו כל מיומנות ארגונית טובה – כשמבינים אותה לעומק, היא פשוט עובדת.

ואם תרצו שאגיע לארגון שלכם או שלכן להרצאה קצרה ומרתקת (באמת!) על כתיבה ניטרלית מגדרית – שלחו את הקישור הזה למחלקת משאבי אנוש ונתאם.

הפוסט כתיבה ניטרלית מגדרית בארגונים: איך לכתוב בצורה שוויונית, קריאה ומתאימה לקהל היעד הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.