האקדמיה ללשון העברית פרסמה לאחרונה רשומה (פוסט) בפייסבוק, בו הכריזה שהמקפים שמופיעים בטקסטים המג’ונרטים של צ’אט ג’יפיטי הם סימני פיסוק עבריים תקניים. האקדמיה אף מעודדת את הציבור להשתמש בהם.
וזה מפריע לי.
אני לא מתווכח עם העובדה שקיימים בעברית מקף עליון ומקף ארוך (“קו מפריד”). אני אפילו מזמין אתכם לקרוא עוד על מקף וקו מפריד באתר האקדמיה. אבל הסיפור הזה, שנשמע במבט ראשון כמו עניין לשוני־טכני, חושף בעצם משהו עמוק הרבה יותר — על הדרך שבה אנחנו כותבים (או כבר לא כותבים) בעידן הבינה המלאכותית. בואו נדבר קצת על מקפים, ובסוף אציג את הבעייתיות שאני רואה בפוסט הזה של האקדמיה.
אגב, כולם ראו שהשתמשתי בשני סוגי המקפים בפסקה הזו? יופי, כי זאת תהיה הפעם האחרונה.
מקפים של AI
כולנו משתמשים במקפים כל הזמן כשאנחנו כותבים, אבל רובנו מכירים רק שני סוגים:
- המקף הרגיל שמתקבל כשלוחצים על המקש הזה במקלדת (מקף/מינוס וקו תחתי) –
- ומקף מעט יותר דק ומעט יותר ארוך, שאפשר לראות בעיקר במסמכי וורד או גוגל דוקס, שנוצר בצורה אוטומטית כאשר מקלידים מילה, רווח, מקף רגיל, רווח, מילה. אם אינני טועה, במקומות אחרים כגון ברשתות החברתיות או באתרים זה לא קורה בצורה אוטומטית, ולאף אחד זה לא מפריע (תיכף נראה דוגמה).
אנחנו כל כך רגילים לשני סוגי המקפים האלה, שאנחנו אפילו לא שמים לב אליהם. אבל מי שכותב בעזרת צ’אט ג’יפיטי או מודלי שפה אחרים של בינה מלאכותית, נתקל בעוד שני סוגי “מקפים של AI”:
- המקף הארוך – שהוא מאוד ארוך ולפיכך מאוד בולט.
- והמקף העליון, או המקף העילי, שבדרך כלל מחבר בין מילים בצירופי סמיכות וכיו”ב.
הנה דוגמה לטקסט שג’ונרט בצ’אט ג’יפיטי ומכיל את שני סוגי המקפים הללו:
בולט לעין? בטח בולט.
רובנו כל כך לא-רגילים למקפים האלה, וכל כך לא-משתמשים בהם בכתיבה הטבעית שלנו – שהם הפכו ל”סימן מסגיר” שאומר – הטקסט הזה? רוב הסיכויים שהוא נכתב ב-AI. בעצמי נתקלתי ברשת בהמון הסברים על סוגי המקפים האלה: על המקף שמכונה אן דאש (En Dash) ועל המקף הארוך-ארוך והבעייתי במיוחד שמכונה אם דאש (Em Dash). כולל איך לטשטש את העובדה שטקסט נכתב ב-AI, כשאחת מהדרכים היא לחפש את המקפים האלה ולהעלים אותם.
איך מקלידים את המקפים האלה?!
כשראיתי שהאקדמיה מעודדת את הציבור להשתמש גם במקפים ה”זרים” האלה, העליון והארוך, המחשבה הראשונה שעלתה בדעתי הייתה “איפה הם נמצאים על המקלדת?!”. הרי אני כותב תוכן לעסקים כבר כמה שנים טובות, ועוד הרבה לפני שעסקתי בזה כמקצוע כתבתי להנאתי בבלוגים ובפורומים – ומעולם לא מצאתי לנכון לחפש מקף עליון או “אם דאש” על המקלדת שלי.
אז בסדר, בינתיים כבר ביררתי איך עושים את זה:
איך מקלידים אם דאש ושאר מקפים של AI על מקלדת מחשב
- מקף עליון: לוחצים בו זמנית על כפתור האלט הימני ועל מקש המקף הרגיל (כשהמקלדת על עברית).
- מקף ארוך (קו מפריד): לוחצים בו זמנית על כפתור האלט הימני ועל מקש ה”=” (כשהמקלדת על עברית).
שיטה נוספת ליצירת מקף ארוך, שלא ניסיתי אבל תוארה בחלק מהתגובות שקיבלתי לסרטונים שהעליתי, הייתה ללחוץ על Alt + 0151 – אבל זה אמור לדעתי לעבוד רק במקלדות שיש בהן כרית מספרים מצד ימין, ואין לי כזו. בכל מקרה, זה נראה לי כמו הרבה מאוד טרחה בשביל מקף.
איך מקלידים אם דאש ושאר מקפים של AI על מקלדת סמארטפון
פשוט לוחצים לחיצה ארוכה על המקף הרגיל, ואז נפתחות כמה אפשרויות של מקפים. הנה צילום מסך:
אגב, כדאי לשים לב:
המקף הארוך האוטומטי של וורד הוא לא אותו מקף ארוך של צ’אט ג’יפיטי!
יש הטוענים שהמקף הארוך של צ’אט ג’יפיטי הוא אותו אחד שנוצר באופן אוטומטי בוורד. אבל זה לא נכון, כפי שאפשר לראות בדוגמה הזו:
הוספתי קו אנכי כחול בתחילת שלוש השורות כדי להראות ששלושתן מתחילים מאותו מקום, אבל כל שורה מסתיימת במקום קצת אחר. גם את זה אפשר לראות לפי הקווים האנכיים הכחולים. הנה גם סרטון.
מי מהם מקף רגיל? מי מהם קו מפריד? אין לי מושג.
והאמת שלי באופן אישי זה בכלל לא משנה, כי אני לא מתכוון להשתמש בהם. סליחה, אקדמיוש.
מי משתמש בהם בכלל?
המקפים האלה הפכו אמנם לסימן היכר של כתיבה עם צ’אט ג’יפיטי, אבל האם באמת אף אחד לא משתמש בהם? כשהעליתי את הסרטון שבו אני שואל איפה הם נמצאים על המקלדת, תהיתי אם כל העולם יגיב ואני אצא אידיוט כי רק אני לא מכיר. אבל כפי שחשבתי, גם רבים אחרים לא יודעים איך לייצר את הסימנים האלה בעצמם ולא על ידי הצ’אט.
לא כולם. למעשה יש כאלה שבאמת משתמשים בסימנים האלה בכתיבה השוטפת שלהם, מה שיוצר מצב אבסורדי שבו הטקסטים שהם כותבים בעצמם נחשדים עכשיו ככאלה שנכתבו ב-AI. כמה עצוב.
הבעייתיות שאני רואה ב”הכשרת” המקפים של AI, ובמיוחד ‘אם דאש’ הארוך
הבעיה שלי בתור איש של מילים, גם ככותב אבל גם כאדם שאוהב לקרוא, היא שהעולם מתמלא בטקסטים גנריים שנוצרו בשניות על ידי בינה מלאכותית – והם פשוט לא טובים. מעבר לשגיאות כתיב, בעיות דקדוק ואפילו טעויות עובדתיות מדי פעם (כן! עדיין!), אלה טקסטים חסרי נשמה. בלי קול אנושי. בלי טון אישי. לעיתים קרובות אלה סתם טקסטים גנריים שמרדדים בעיניי את איכות המילה הכתובה. יצירתיות מזויפת ועצלה. הרבה מהם משתמשים באותן קלישאות (“המטבח הוא הלב של הבית“) ובאותן תבניות שגורמות לכל פסקה להרגיש כאילו כבר קראנו אותה עשר פעמים.
העובדה שטקסטים מג’ונרטים כוללים מקפים שמסגירים את העובדה שהם נכתבו ב-AI לפחות גרמה לאנשים לעבור עליהם לפני פרסום, ולו רק כדי למחוק את הרמזים המסגירים. יש כאלה שהחליפו את המקפים האלה במקף רגיל, אחרים החליפו אותם בפסיק, ולפעמים שכתבו מעט את הניסוח.
כלומר, במובן מסוים המקפים האלה אילצו את כל מה שכותב עם AI לבצע איזשהו סוג של עריכה מינימלית ידנית. זו עריכה ממש בקטנה, אבל כזו ששיפרה טיפ-טיפונת את איכות הטקסטים.
ועכשיו? כשהאקדמיה ללשון כביכול “מכשירה” או “מנרמלת” את השימוש במקפים הזרים האלה? גם אם הצדק הלשוני איתה – היא עלולה לגרום לאותם אנשים לוותר אפילו על המינימום הזה. מה שרק יציף אותנו בעוד טקסטים גנריים שנכתבו, הועתקו והודבקו, בלי שום עריכה, מחשבה או יצירתיות.
וחבל. כל כך חבל.
פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך
שלוש סיבות לכתוב עם מוזיקה ברקע
לכתוב בדממה מוחלטת? לא תודה, אני מעדיף לכתוב עם מוזיקה ברקע. הנה שלוש סיבות שאולי ישכנעו גם אותך
האם כתיבת תוכן אוטומטית יכולה להחליף כתיבת תוכן בעבודת יד?
האם שירותי כתיבת תוכן אוטומטית יחליפו בעתיד את הצורך לכתוב תוכן בעבודת יד? אולי, אבל כרגע אני עדיין לא דואג.
חסרונות של כתיבת תוכן עם שגיאות
“אז כתבנו תוכן עם שגיאות. הרי הקוראים יבינו מה כתוב, אז מה כבר הבעיה?” – זהו, שיש כמה בעיות. הנה חלק מהן.