כן, לוח השנה מלא בתאריכים ובימים שאפשר לקבל מהם רעיונות ליצירת תוכן לעסק. צריך רק לשים לב אליהם.

למה לשאוב השראה מלוח השנה?

כי לפעמים נגמרים לנו הרעיונות לתכנים חדשים, וקשה לייצר תוכן כשאין השראה לכתיבה. איזה מזל שכולנו מכירים מאגר של ימים מיוחדים, משעשעים, מטופשים או רציניים, שיכולים להפוך לכלי עזר מעולה ליצירת תוכן: יש לנו לוח שנה בסמארטפון, יש לנו גוגל קלנדר במחשב, ואצל ההורים שלי לדעתי עדיין תלוי לוח שנה פיזי, מודפס, בשירותים.

שימוש נבון בלוח השנה מוסיף גיוון, מכניס קריצה אקטואלית ומאפשר לעסק לשדר קלילות, רלוונטיות ויצירתיות. אפילו בין לבין, בימים שבהם כביכול "לא קורה כלום", אפשר להתחבר לנושא רחב יותר או אישי יותר וליצור תוכן שמרגיש חי, עכשווי ומעורר עניין.

דוגמאות לשימוש בתאריכים

פסח הוא חג שיש בו המון השראה ליצירת תוכן, ורואים את זה ברשתות החברתיות. אפשר לשחק על המספרים: ארבעה בנים, עשר מכות, שבעה ימי חג. אפשר לדבר על יציאה מעבדות לחירות. על ניקיון וסדר. על אביב והתחדשות – ועוד. אותו עיקרון נכון גם לגבי הרבה חגים אחרים.

אבל עיקר הקסם נמצא דווקא בתאריכים הפחות צפויים. למשל, ה-5 בפברואר מצוין כיום הנוטלה הבינלאומי. כן, אני זוכר את זה בעל פה כי זה יום הנישואים שלי וממש טרחתי לברר. ה-20 במרץ הוא יום הצפרדע הבינלאומי. ואנחנו כבר יודעים מתי יוצא יום מלחמת הכוכבים.

השראה עקיפה ולאו דווקא אזכור ישיר

בעיניי, התאריך המיוחד אמור לעורר השראה ולא בהכרח להיות נושא המאמר או הפוסט עצמו.

למה הכוונה?

נניח שהיום הוא יום הפסטה העולמי (25 באוקטובר). האם זה אומר שהתוכן שלנו יעסוק בפסטה? ממש לא!

יכול להיות שפסטה תזכיר לנו טיול בלתי נשכח שעשינו באיטליה לפני כמה שנים. אולי חווינו באותו טיול, חוויה מיוחדת שנרצה לספר עליה? איזה סיפור מעניין שקרה שם ומתחבר לעסק שלנו? ואולי זה יחבר אותנו אסוציאטיבית לנושא אחר? הכוונה היא שאם פסטה עוררה בנו רעיון אחר לגמרי – אין שום סיבה להזכיר שפסטה הייתה ההשראה. ממש אין צורך לפתוח ב"היום הוא יום הפסטה, אז תשמעו סיפור" – אפשר פשוט לכתוב את הסיפור עצמו.

כלומר, השראה מטרתה להרחיב את נקודת המבט. לראות כל תאריך בלוח השנה כפתח לעולם רחב של אפשרויות, ולא להגביל את עצמנו רק לנושא התאריך עצמו.

החיבור חייב להיות טבעי

אין צורך להשתמש בכל תאריך שקיים בלוח השנה ולהעלות תוכן לכבוד כל יום מיוחד באשר הוא. למעשה, חשוב מאוד לשמור על חיבור טבעי ואותנטי בין התאריך לבין התוכן. אחרת זה פשוט יוצא גרוע.

נניח שיש לנו סוכנות ביטוח ומחר הוא "יום סלט הירקות" (20 במרץ). האם זה אומר שצריך להעלות לדף העסקי פוסט על ירקות? רוטב? קרוטונים? אפשר, אבל צריך לחשוב על דרך טובה לקשר בין הדברים. אם לא הצלחנו למצוא שום קשר בין ביטוח לבין סלט – אז לא צריך. פוסט מאולץ, שברור שנכתב רק "כי צריך", עלול להיראות מגוחך ולהזיק יותר מאשר להועיל.

הכלל פשוט: יש חיבור אמיתי, אסוציאטיבי או סיפורי, בין התאריך לעסק, לסיפור שקשור לעסק או לאחר מהערכים שלו? נהדר! אם לא, עדיף לוותר.

ימי הולדת, ימי פטירה ואירועים היסטוריים

אמרנו חגים, אמרנו ימים מיוחדים, אבל יש עוד: גם ימי הולדת וימי פטירה של דמויות מפורסמות, וגם אירועים היסטוריים מעניינים, הם מקור מעולה לרעיונות.

כך למשל 14 במרץ הוא יום עמוס השראה:

• ראשית, זהו יום הפאי הבינלאומי, כי בצורת הכתיבה האמריקאית התאריך נכתב 3.14 כמו פאי. למרות שהמשמעות של יום הפאי היא מתמטית, נהוג לאפות ולאכול ביום הזה פאי.
• חוץ מזה, זהו גם יום ההולדת של אלברט איינשטיין (14 במרץ 1879). זה גם היום בו הלך לעולמו המדען סטיבן הוקינג (14 במרץ 2018).
• באותו תאריך גם נוסד מועדון הכדורגל צ'לסי (14 במרץ 1905), חוסל גטו קרקוב (14 במרץ 1943), וזה גם חג האהבה היפני (חודש אחרי ולנטיינז דיי).

וחוץ מאלה, תמיד אפשר ללכת על כיוון אישי יותר: למשל לציין יום הולדת של בן משפחה או לספר סיפור שקשור לזוגיות לקראת יום הנישואים.

ומה אם פספסנו?

קורה שאנחנו מגלים תאריך מעניין רק אחרי שהוא כבר עבר. נניח, מרוב התרגשות לשלוח את הילדים לבית הספר ב-1 בספטמבר לא שמנו לב שזה גם יום כתיבת המכתבים הבינלאומי – ודווקא יש לנו יופי של דרך לחבר את זה לעסק. אוף, איזה באסה שפספסנו!

אפשרות אחרת היא שעולה בדעתנו רעיון נהדר לקשר אירוע מתאריך כלשהו לעסק שלנו רק שבוע אחרי שאותו תאריך כבר חלף. מבאס? קצת. אבל בכלל לא נורא.

רעיונות טובים אפשר לשמור לשנה הבאה. אפשר ממש לתזמן תזכורת (דרך גוגל קלנדר למשל) כך שבעוד שנה תקפוץ לנו התראה ותזכיר לנו לכתוב תוכן מתאים. אפשר אפילו לכתוב אותו כבר ולשמור אותו באותו תזכורת, כך שבבוא העת יספיק רק העתק-הדבק פשוט, או לכל היותר עריכה קטנה. אני אוהב גם לתזמן לעצמי תזכורות עתידיות כדי להשתמש שוב בתוכן שכבר העליתי. אם למשל העליתי השנה פוסט לפייסבוק לקראת תאריך מסוים, אתזמן לי תזכורת לשנה הבאה לעשות שימוש באותו תוכן – אבל להרחיב אותו ולהפוך למאמר באתר שלי, נניח.

אפשר גם לעבד תוכן מחדש כך שיתאים לתאריך אחר. למשל, נניח שרק כמה ימים אחרים יום הפסטה שמנו לב שגם אצלנו בעסק, כמו עם סוגי פסטה, יש הרבה סוגים שונים של מוצרים. אבל יום הפסטה כבר חלף, אז מה נעשה? אפשר לדבר על סוגים גם בהקשר של סוגי קפה לקראת יום הקפה, נניח.

והאמת? גם בלי קשר למועד המקורי, אפשר לקחת את הרעיון עצמו וליצור ממנו פוסט עצמאי שמרגיש טבעי, אישי ורלוונטי. לא צריך לחכות ליום עם "נושא שאפשר לחלק לסוגים" כדי להעלות פוסט על סוגי מוצרים בעסק, נכון?

לוח השנה הוא רק נקודת התחלה

איזה כיף זה לשאוב השראה מלוח השנה. זהו מקור בלתי נדלה לרעיונות מעניינים – למרות שלא כל תאריך מתאים לכל עסק, ולא כל רעיון חייב להתממש מיד. מה שחשוב הוא לא מאיפה הרעיון הגיע – אלא מה יצרנו ממנו.

וההוכחה? כל המאמר הזה התחיל מתאריך אחד: יום מלחמת הכוכבים. לא כתבתי כאן כמעט שום דבר על לוק סקייווקר או C3PO. אפילו לא הייתי חייב לספר מאיפה קיבלתי את הרעיון לכתוב את את המאמר הזה. זה בדיוק העניין: תוכן טוב מתחיל בהשראה, אבל ממש לא צריך להסתיים בהסבר מאיפה היא באה. גם אם לא הייתי מספר – יצא אחלה תוכן, לא?

עוד תכנים שכתבתי בזכות השראה מלוח השנה

כתיבת תוכן היא כמו אבוקדו

כתיבת תוכן היא כמו פיצה

הפוסט איך לשאוב השראה מלוח השנה ליצירת תוכן לעסק הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

אבל זה לא בהכרח נכון. אני טוען שמותר, לפעמים אפילו רצוי, להשאיר שטחים ריקים.

שטחים ריקים הם לא "בזבוז מקום"

אני כותב בעיקר לדיגיטל: פוסטים, מאמרים, דפי נחיתה, ניוזלטרים וכן הלאה. על מסך של מחשב או סמארטפון, נושא השטחים הריקים פחות מורגש. הרי תמיד אפשר לגלול עוד טיפונת. או להשתמש בתפריט נגלל, או פופ אפ. או שאלה שהתשובה עליה נפתחת רק לאחר לחיצה על קישור או כפתור שמוביל לדף אחר.

אבל מדי פעם יוצא לי לכתוב גם תוכן שמיועד להדפסה, כגון טקסטים לפליירים או לפולדרים. ושם זה נושא מרכזי יותר. הרי אי אפשר "לגלול דף" שמודפס על נייר. אי אפשר לפתוח דרופ-דאון בלחיצה על פלייר. כשהטקסט מודפס, מה שרואים זה מה שקוראים. ודווקא העובדה שבהדפסה יש מגבלת מקום מובילה רבים לשאוף לנצל כמה שיותר מהשטח הקיים. להכניס כמה שיותר מידע. כמה שיותר מלל.

"הנה פה אתה יכול להוסיף קצת טקסט, אז תכתוב ככה וככה"

או:

"רגע, כדאי שנציין גם א-ב-ג. בוא נוסיף את זה מבלי לוותר על שום דבר שכבר כתבנו עד עכשיו"

ולא צריך. לא בכוח.

הרי כשממלאים כל שטח אפשרי במלל, בעצם יוצרים בלוק גדול של טקסט – והוא יכול להיות מאיים. משעמם. לא מזמין לקריאה. מין משהו שאנחנו בעצמנו לא היינו קוראים, נכון?

לכן אם תרצו לכתוב תוכן בשטח מוגבל כגון דף A4, אל תנסו למצות בהכרח כל מילימטר פנוי. להיפך:

• בחרו בקפידה כל מילה שיוצאת מהמקלדת.
• ציינו כל דבר פעם אחת בלבד וללא חזרתיות.
• ותרו על אמירת דברים שמובנים מאליהם.
• שקלו להפנות את הקוראים והקוראות למקום אחר כדי לשאול שאלות או לברר מידע שלא נכנס לטקסט (אתר, מספר טלפון, קוד QR לסריקה).

ובעיקר זכרו: שטחים ריקים הם לא "בזבוז של מקום". להיפך, הם "מאווררים" את התוכן. הם מקלים על הקריאה, ולפיכך תומכים בהעברת המסר בצורה טובה יותר.

הפוסט כותבים תוכן לפרינט? מותר להשאיר שטחים ריקים! הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

האמת שאולי שלא יקרה כלום. אולי הקוראים בכלל לא ישימו לב, או שלא אכפת להם. הרי כשאדם מזמין טכנאי מזגנים, לא ממש משנה איך הוא מתנסח. שיטעה בעברית כמה שבא לו, העיקר שיתקן את המזגן, נכון?

אבל יש מקרים שבהם לכתיבת תוכן עם שגיאות יכולה להיות השפעה עמוקה יותר. שלילית, כמובן. קודם כל לאנשים שמתעסקים בכתיבה, כמוני. אוי ואבוי אם תימצא אצלי איזו שגיאת הקלדה (או סוג אחר של שגיאה). אבל לא רק בתחום של כתיבת תוכן: גם עורך דין, נהגת אוטובוס, בעלים של בית קפה או מעצבת גרפית, כולן וכולם צריכים לשאוף לתוכן עם אפס שגיאות. אפס.

"יאללה, יבינו!"

ישבתי פעם בפגישה כמה אנשים, ואחד מהם סימס הודעה חשובה לקבוצת וואטסאפ גדולה. הוא רצה לבקש הגדלה של תקציב מסוים, אז בהודעה הוא הסביר מדוע. ישבתי לידו, ראיתי איך הוא מקליד, ורגע לפני שהוא שלח קלטתי שגיאת הקלדה. "עצור!" אמרתי לו, "תקן את זה. אנשים חשובים יקראו את ההודעה הזאת". והוא הסתכל עלי – ופשוט שלח את ההודעה כמו שהיא. עם השגיאה. "יאללה", הוא אמר. "יבינו!".

את קולות הזעקה שלי שמעו למרחוק. איך הוא שלח ככה הודעה עם שגיאה? מילא אם לא היה שם לב, אבל הייתי שם! התרעתי! איך שלח ככה, איך.

אוקיי, במקרה הזה הוא צדק. הקוראים באמת הבינו. הם אפילו אישרו את הגדלת התקציב המבוקשת. אבל בואו נחשוב על זה בקנה מידה גדול יותר. שיווקי יותר. כזה שקשור ישירות אלינו כבעלי ובעלות עסקים: נניח שאנחנו כותבים פוסט בו אנחנו משווקים מוצר או שירות, ואולי אפילו שמים עליו כמה שקלים ומקדמים אותו בגוגל או בפייסבוק. מה יקרה אם תהיה בטקסט הזה שגיאה? האם גישת ה"יאללה, יבינו" נכונה במקרה כזה?

הנה כמה חסרונות של כתיבת תוכן עם שגיאות

הקפדה על כתיבה נכונה הולכת ונעלמת מן העולם. ואני אומר את זה בצער: עברית היא שפה נהדרת, וכשאני כותב תוכן לעסקים שעובדים איתי, אני מקפיד על כל קוצו של יו"ד; אבל יש כאלה שלא מקפידים. כמו הבחור מהסיפור הקודם, הם אומרים "יאללה, יבינו!" ושולחים, מעלים או מפרסמים ככה, עם השגיאות. ובעיני זה בעייתי, בלשון המעטה.

פגיעה בתדמית המקצועית

שגיאות בתוכן עלולות ליצור רושם שלילי למותג או לעסק. הקוראים עלולים לתפוס את בעלי או בעלות הטקסט הזה כאנשי מקצוע לא מקצועיים, רשלניים, חסרי תשומת לב לפרטים. מכאן קצרה הדרך לפגיעה באמינות ובמוניטין. איך נרצה שיתפסו אותנו כעסק רציני ואיכותי – אם התוכן שלנו לא כזה?

קצר בתקשורת

טקסט עם שגיאות עלול להתפרש בצורה שגויה או לבלבל את הקוראים.

הנה דוגמה מתוך התכתבות וואטסאפ של אשתי עם מורה פרטית של אחד הילדים:

1. הסוגיה על הפרק הייתה ניסיון לקבוע מועד לשיעור. המורה הפרטית (מימין, בלבן) כתבה הודעה מסוימת.
2. אשתי (משמאל, בירקרק) הבינה מן ההודעה שהמורה הפרטית שואלת אם היא תוכל לעדכן אותה ביום חמישי לגבי השעה. לכן היא ענתה "בסדר, אין בעיה".
3. אבל ביום חמישי התברר שהמורה לא התכוונה לשאול אלא לקבוע את השיעור, ולכן כשאשתי ענתה "אין בעיה", היא חשבה שזו הסכמה למועד.

בקיצור, אי הבנה מטופשת, שבגללה בסוף לא התקיים שיעור.

לפחות יצא צילום מסך לדוגמה של קצר בתקשורת.

קשה לקרוא תוכן עם שגיאות

אנחנו בדרך כלל קוראים בשטף, ולא מילה-מילה. העיניים שלנו סורקות את הטקסט מימין לשמאל ומדי פעם קופצות לשורה הבאה. אבל אז אנחנו נתקלים בשגיאת כתיב או טעות הקלדה. אות מיותרת, נניח, מילה שמופיעה פעמיים או משפט שלם שהושמט. זה מבלבל את העין. השטף נקטע. לפעמים אנחנו צריכים לעצור ולחזור לאחור. הקריאה מופרעת והקצב מואט. כמו בור בכביש, אנחנו צריכים לעבור בזהירות – ורק אז להמשיך ולהגביר מהירות. עד השגיאה הבאה.

גם טקסטים שבהם יש בעיות פיסוק הם כאלה שקשה לקרוא.

באופן כללי, קל לנו יותר לקרוא משפטים קצרים.

מילה או שתיים.

אנחנו אוהבים להגיע לסופי משפטים שבהם יש נקודה, סימן שאלה או סימן קריאה.

מצד שני, היד שלנו לפעמים קלה מדי על הפסיקים, ואז עוד פסיקים, עוד, עוד ועוד, ואנחנו ממש רוצים להגיע כבר לנקודה שבסוף המשפט אבל זה פשוט נמשך ונמשך, והנה עוד פסיק אחד, ולמה לכל הרוחות עדיין לא הגענו לנקודה המיוחלת, ולמה המשפט עדיין לא נגמר, ולמה לא הפרידו פה לכמה משפטים קצרים אלא תקעו פה אחד ארוך ממש, ולפחות אצלי מתחיל לפעמים איזה קוצר נשימה פיזי ממש, ויאללה כבר שייגמר כבר המשפט הזה.

או. נגמר. איזו הקלה, נכון?

קשיי הבנה

כשיש תוכן עם שגיאות, לפעמים דווקא לא "יאללה יבינו" אלא להיפך: שגיאות כתיב ופיסוק עלולות להקשות על הקריאה ועל ההבנה של התוכן. אני שם לב לזה הרבה פעמים במשפטים שיכולים להיות ספק שאלה וספק אמירה. למשל כשחבר מסמס לי "אתה מביא קינוח" – האם הוא מתכוון לשאול? לבקש? או אולי להודיע לי שאני אחראי הקינוחים?

זה קורה לפעמים בצורה משוגעת יותר גם עם גם עם תיקונים אוטומטיים. הנה אחת ההתכתבויות החביבות עליי ביני לבין אשתי, כאשר אני (משמאל, בירוק) משועשע מהמילה החדשה שהמציא האוטוקורקט שלה: וייצר.

הו, כמה שאני מתעב אותך, אוטוקורקט!

ובקיצור: אם הקוראים מתקשים להבין מה כתבנו – האפקטיביות של התוכן נפגעת.

השפעה שלילית על שיעורי ההמרה

כשהקוראים מתקשים לקרוא ולהבין מה כתבנו, הם עלולים להסתובב ולצאת מהאתר. לנטוש את העגלה רגע לפני הקופה. לוותר על הרכישה או על ההרשמה. אולי אפילו ללכת למתחרים שאצלם קל יותר להבין מה כתוב.

המשמעות היא כמובן פגיעה בשיעור ההמרה: תוכן עם שגיאות מערער את מאמצי השכנוע ומפחית את האפקטיביות של הפוסט, של הבאנר, של דף הנחיתה וכיו"ב. כשקוראים מאבדים עניין ומפסיקים לקרוא, המסר השיווקי מתפספס לחלוטין, והזדמנויות המכירה פוחתות.

סיכום:

כתיבת תוכן עם שגיאות עלולה לפגוע באפקטיביות שלו, בתדמית המקצועית ובשיעור ההמרה. לכן הגהה טובה היא קריטית: ככל שנערוך ונגיה את התוכן כך שיהיו בו מינימום שגיאות (בשאיפה לאפס), כך הוא יעשה את תפקידו בצורה טובה יותר.

וכאן כתבתי גם על השאלה האם כדאי לכתוב עם שגיאות כתיב בכוונה. ספוילר: כמובן שלא, אבל עדיין יש אפשרות לעשות שימוש חכם בשגיאות כתיב במקומות מסוימים. כדאי להציץ.

הפוסט חסרונות של כתיבת תוכן עם שגיאות הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

סוגים נפוצים של שגיאות בטקסטים

שגיאות הקלדה

התכוונו לכתוב נכון, אבל מבלי לשים לב לחצנו על מקש שגוי או מיותר במקלדת, פספסנו מקש או החלפנו בין אותיות. תחת השגיאות הללו ניתן למנות למשל אותיות כפוולוות (כפולות); אותיות שנמצאות ליד אלה שהתכוונו ללחות (ללחוץ) עליהן; אותיות שלחצנו עליהן בסדר לא-נכןו (לא-נכון) וכדומה.

שגיאות כתיב

כאשר מילים מאויתות בצורה שגויה. זה יכול לקרות כתוצאה משגיאת הקלדה (ע"ע) חוסר ידע או בלבול בין ט' לת', א' ל-ע' ח' ל-כ' וכדומה. בדוגמה שבתמונה כתוב "הזמנתי קפוצ'ינו אם קוראסון", אבל יש כאן שתי שגיאות כתיב: צריך להיות "עם" ולא "אם", ו"קרואסון" ולא "קוראסון". באופן דומה אני רואה לפעמים אנשים כותבים שהם אכלו "חביטה", נסעו ב"מיציבושי" וכדומה.

טעויות דקדוק

כל מה שקשור ל:

• שגיאות של זכר ונקבה: "שלוש פוסטים", "שתי כסאות", "צומת עמוסה".
• שימוש בסימני פיסוק: יותר מדי או מעט מדי פסיקים, רווח מיותר בין מילה לסימן פיסוק שאחריו, שימוש מוגזם בשלוש נקודות…
• ניקוד שגוי: קמץ או פתח, עם דגש או בלי וכדומה.

שימוש שגוי בפתגמים וביטויים:

לפעמים אנחנו רוצים להעשיר את הטקסט או להדגיש משהו בעזרת פתגם, ביטוי או ציטוט. נניח, כדי לומר שעבדנו קשה מאוד, נאמר "עשינו ימים כלילות". אבל בצורה הזו אנחנו בעצם רומזים שלא עבדנו קשה בכלל, אלא ישנו בימים כמו שאנחנו ישנים בלילות. הביטוי הנכון הוא "עשינו לילות כימים" – כלומר עבדנו ממש קשה גם בלילות במקום לישון.

דוגמה אחרת ששמעתי לאחרונה: "הרמנו את החברה רמה אחת קדימה". כוונת הכותב הייתה 'רמה אחת למעלה', אבל נוצר בלבול עם 'צעד אחד קדימה'.

בעיות אחידות סגנונית (וליתר דיוק, אי-אחידות סגנונית)

תחת הכותרת הזו אני מכניס כל מה שכרוך בחוסר עקביות בטקסט. דוגמאות:

• טקסט שמתחיל בדובר יחיד (אני) ועובר ללשון רבים (אנחנו), ואולי חוזר שוב ליחיד וחוזר חלילה.
• פנייה לקהל של רבים שמשלבת הנעה לפעולה המיועדת לאדם יחיד (רוצים להזמין? לחץ כאן).
• כתיבה של מילה מסוימת בכמה צורות שונות (למשל איך כותבים וואטסאפ בעברית?)
• טקסט שמזגזג בין זמני עבר והווה
• או טקסט שנע בין משלבים שונים

עוד על אחידות סגנונית בטקסט: כאן וגם כאן. 

טעויות עובדתיות

ציון דברים מסוימים כנכונים בעוד שהם שגויים. בימינו, כאשר לצערנו פייק ניוז כל כך פופולרי, יש אנשים שממש שוגים בכוונה; אבל זה עלול לקרות גם כתוצאה מהיסח הדעת או בלבול אמיתי.

תיקון אוטומטי

כאשר אוטוקורקט משנה לנו את הטקסט לאיזה קשקוש מוחלט ואנחנו לא שמים לב. זה קורה הרבה כאשר פונקציית התיקון האוטומטי בטלפון מתבלבלת בגלל שגיאות הקלדה (ע"ע). בדוגמה שבתמונה, למשל, התכוונתי לכתוב בטלפון "לימון מרפא קורונה"; אבל שגיאת הקלדה הובילה את אוטוקורקט לתקן ל"לעצום מרפא קורדובה".

איך מונעים שגיאות בטקסט? עושים הגהה!

במהלך הכתיבה אנחנו נכנסים אל תוך איזשהו שטף שמונע מאיתנו לשים לב לשגיאות הקלדה או שגיאות כתיב. אנחנו משתמשים בביטויים שאולי אנחנו לא לגמרי מכירים, ולא תמיד שמים לב לאחידות הסגנונית. וכשאנחנו עושים את כל זה בטלפון, אז התיקון האוטומטי יכול לעשות בלאגן בטקסטים שלנו.

זו הסיבה ששלב ההגהה הוא בעיני החלק החשוב ביותר בכתיבה: זה השלב שבו מאתרים את השגיאות ומתקנים אותן. ואז אולי עושים עוד סבב הגהה. ואולי עוד אחד. אמנם תמיד יכול להיות שפספסנו משהו (במיוחד אם שגיאה נובעת מפערי ידע, נניח) – אבל ככל שנרבה בהגהה, כך גובר הסיכוי שבטקסט הסופי יהיו כמה שפחות שגיאות.

אגב, שכחתי סוג כלשהו של שגיאה שכדאי להוסיף לרשימה? קיתבו לי בטגובותץ!

אולי יעניין אותך גם:

איך עושים הגהה? טיפים להגהה מוצלחת

חסרונות של כתיבת תוכן עם שגיאות

הפוסט שבעה סוגי שגיאות בטקסט שמומלץ להימנע מהן הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

למה צריך טיפים להגהה?

כי פעולת ההגהה חשובה לא רק עבורי ככותב תוכן. אני, מבחינתי, עושה כמה הגהות לכל טקסט. עשר, עשרים. כמה שיותר. מיליון, אם אפשר, וגם אז לא אהיה מרוצה. כי בכל פעם שאני מגיה אני יכול למצוא משהו שאפשר לתקן. ואם לא מצאתי – האם זה אומר שאין יותר שום דבר לתקן, או שפשוט פספסתי? יאללה, אקרא שוב, לכל מקרה. ושוב.

אלא שהגהה חשובה עבור כל בעל ובעלת עסק שכותבים תוכן. גם לטכנאי מזגנים: לכאורה מה שמשנה זה אם הוא את המזגן או לא; אבל כשלקוח בא לבחור בין שני טכנאים זהים, בהחלט יתכן שיהיו השפעות שליליות לטעויות ובעיות אחרות בטקסט. למשל, הלקוח הפוטנציאלי עשוי להסיק (אפילו לא באופן מודע) שטכנאי המזגנים הזה מעגל פינות. שהוא לא מקפיד על הפינישים של העבודה. ואולי הבא אחריו ברשימת תוצאות החיפוש של גוגל כתב תוכן קצת יותר איכותי, אז ההעדפה תלך באופן אוטומטי דווקא אליו.

טיפים להגהה מוצלחת

1. קודם כל נתרחק מהטקסט

הגהה עושים בעיניים רעננות של קורא, ולא בעיניים מותשות של כותב או כותבת.

2. התיקון האוטומטי (אבל בזהירות!)

לסינון גס של טעויות, נוכל להשתמש בזהירות בתיקון השגיאות האוטומטי. בוורד יש כזה. גם בוורדפרס. לפעמים גם באפליקציות אחרות. שימו לב שלא כל טעות שהתוכנה מסמנת היא באמת טעות. לפעמים זו פשוט מילה שהתוכנה לא מכירה, אבל לא באמת יש שם טעות. וגם ההיפך נכון: תיקון שגיאות אוטומטי לא מזהה את כל הבעיות בטקסט. לכן מדובר באמת בניפוי בסיסי בלבד שצריך לדייק עוד ועוד.

3. נקרא בקול רם

זה עוזר "לשמוע את הקצב" של הדברים. כך קל לאתר מקומות שבהם הטקסט לא מספיק בהיר או שנותרו "שאריות" מניסוחים קודמים שנערכו.

4. נחפש סוג אחד של שגיאות בכל פעם

פעם אחת נסרוק את כל הטקסט בחיפוש אחר טעויות בפיסוק. בפעם אחרת נחפש שגיאות הקלדה. וכן הלאה.

5. נהיה מודעים לטעויות שאנחנו נוטים לעשות

פעם הייתה לי בעיה אמיתית לכתוב את שם הדפדפן פיירפוקס, ובהיסח הדעת הייתי כותב פיירפורקס. באמת. זה קרה אחרי שעבדתי תקופה ככותב בחברה שעסקה בתחום מטבע החוץ ("פורקס"); וכשעברתי לכתוב בחברת דיגיטל והייתי צריך לציין דפדפנים כמו אקספלורר, כרום ופיירפוקס – תמיד היה יוצא לי "פיירפורקס". ברגע שהבנתי שאני עושה את זה, סיימתי טקסטים שכתבתי בחיפוש אחר "פיירפורקס" ותיקנתי ל"פיירפוקס". סיפור אמיתי.

6. נעשה הגהה לאחור

לאו דווקא מההתחלה אל הסוף – אלא מהסוף אל ההתחלה. נתחיל בשורה האחרונה, אחר כך נקרא את זו שלפניה וכן הלאה. זה קשה, זה לא נוח, אבל זו בדיוק הכוונה: לאלץ את המוח להסתכל אחרת על הטקסט.

ואלה היו כמה טיפים להגהה מוצלחת

את כולם בדקתי בעצמי וכולם עובדים היטב. הם לא מבטיחים ב-100% שלא תהיה בטקסט אף שגיאה, אבל יישום נכון יכול לצמצם משמעותית את הסיכוי שזה יקרה.

אגב, מי רוצה לנחש כמה פעמים עשיתי הגהה לטקסט הזה ממש?

הפוסט איך עושים הגהה? הנה כמה טיפים להגהה מוצלחת הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

החמוד, האדון והאח

נניח שאנחנו מסתובבים בקניון ורואים ילד קטן שיושב לבדו על הרצפה ובוכה. אנחנו ניגשים אליו, אולי מכופפים את הברכיים כדי שנהיה בגובה העיניים שלו, ושואלים: "מה קרה חמוד?", והוא מספר לנו שהוא לא מוצא את אמא. נעזור לו? בטח שנעזור לו.

נניח שאנחנו הולכים ברחוב כשפונה אלינו איש זקן ושואל איך מגיעים לרחוב הרצל. האם נענה לו באותו טון כמו שענינו לילד מהקניון? ברור שלא נכנה אותו "חמוד". אולי "אדוני". וכשאנחנו מסבירים לו שצריך ללכת עד סוף הרחוב וימינה, אולי אנחנו מדברים קצת יותר לאט וקצת יותר בקול רם.

רגע לפני שאנחנו מגיעים הביתה, אנחנו פוגשים את קובי, חבר שמזמן לא פגשנו. האם נכנה אותו "אדוני"? האם נכנה אותו "חמוד"? נו, אולי זה תלוי במערכת היחסים שלנו איתו, אבל סביר להניח שנלך על "קובי", או "אחי" ונדבר בחופשיות, כמו שאנחנו רגילים.

לא רק לדבר בגובה העיניים, אלא לכתוב בגובה העיניים

וואו, זה היה יום מתיש, אה? עזרנו לילד קטן למצוא את אמא בקניון, עזרנו לאיש זקן להגיע לרחוב הרצל, ואפילו יצא לנו לקשקש כמה דקות עם קובי. ועם כל אחד מהם דיברנו בצורה קצת אחרת.

כך גם כשאנחנו כותבים תוכן לעסק שלנו: אנחנו לא משתנים, והמוצרים או השירותים שלנו הם תמיד אותו דבר – אבל קהל היעד לא תמיד זהה, ולכן לא תמיד נכתוב באותה צורה. לפני הכל נבין מי הקהל שאמור לקרוא את זה, ואז נתאים את הכתיבה שלנו: את טון הדיבור, את אוצר המילים, את המשלב וכן הלאה. לדוגמה, אם קהל היעד שלנו הוא נשים בלבד, נפנה אליהן ב"אתן" (או "את") ולא "אתם" (ונקפיד לשמור על אחידות סגנונית לאורך כל הטקסט!). או נשתמש בז'רגון מקצועי רק כשאנחנו פונים אל קולגות מהתחום ולא לקהל ממוצע.

עלה לראשונה כפוסט באינסטגרם | כל התמונות נוצרו באמצעות מידג'רני 

הפוסט לכתוב בגובה העיניים הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

איך מתחילים לכתוב גם אם לא בא לנו לכתוב?

כתבתי בעבר רשימה של כמה הצעות להתמודדות עם מחסום כתיבה. אבל מחסום כתיבה הוא דבר שקורה באמצע הכתיבה. כלומר, התיישבנו, כתבנו כבר משהו – והנה נתקענו. הפעם, הנה חמישה רעיונות שיכולים לעזור דווקא עם החלק המעצבן הזה של להתיישב ולהתחיל לכתוב. גם בתקופה מורכבת שבה קשה לחשוב על משהו אחר חוץ מהמצב הבטחוני.

משהו לשיפור מצב הרוח

באופן כללי, חשוב לעשות מדי פעם הפוגה מהחדשות ולנסות להסיח את הדעת עם משהו אחר. משהו כיפי, למרות שזה נשמע מוזר בתקופה כזאת. אצלי, למשל, זו מוזיקה. מנגינה מוכרת, שיר אהוב, ולכמה רגעים מצב הרוח משתפר. והופ, כבר יותר קל לי לכתוב.

ואם מוזיקה לא עושה לך את זה? אפשר למצוא משהו אחר שישפר את מצב הרוח: פרק בסדרה קומית בנטפליקס. יציאה לריצה קלה. נשנוש קוביית שוקולד. כל אחד ומה שעובד לו, כל אחת ומה שעושה לו טוב.

כשהמים "משתעלים"

זה דימוי משונה, אבל ככה אני חושב על הטיפ הבא: נכון שמדי פעם העירייה מכריזה על הפסקת מים? לפעמים זה גם קורה גם אחרי שאחד השכנים סוגר את המים לכל הבניין לזמן מה כדי לתקן משהו: כשפותחים את ברז המים, הם "משתעלים": זרם המים לא רציף בהתחלה, אלא משתנק. הצנרת מגרגרת קצת. מים יוצאים ומיד מפסיקים. הברז משמיע רעשים משונים. ושוב יוצאים מים. ועוד השתנקות. ורק אחרי כמה שניות המים חוזרים וזורמים כמו שצריך.

טוב, אולי הדימוי הזה מאוד חי וצבעוני רק בדמיון שלי. הנמשל פשוט: דווקא כאשר קשה לנו להתחיל או לא בא לנו לכתוב, זה הרגע לכתוב משהו. כל דבר. נכתוב שטויות. נעלה מחשבות על הכתב. נכתוב את הרגשות שלנו. אולי נזרוק חצאי רעיונות או חצאי משפטים, ואולי נתאר של החדר שמסביבנו. נכתוב מה עשינו אתמול, נכתוב תוכניות למחר. העיקר להניח את האצבעות על המקלדת ולתת להן לזוז. כמו הברז שמשתעל (בדמיון שלי, לפחות) – זה יעזור לנו “להניע” ולהגיע לזרם הרציף של המים, כלומר של הכתיבה. כאן יש גם סרטון ריל שעוסק בטיפ הזה.

אחר כך, כשנסיים את הכתיבה, נמחק את כל בליל המילים הראשוני. ואולי, מי יודע, אולי דווקא נמצא בו פיסות קטנטנות של רעיונות טובים להזדמנות אחרת.

מתחילים בכתיבת משהו כיפי

אחד הלקוחות שאני הכי אוהב לכתוב להם תוכן הוא… אני בעצמי. לפעמים, כדי להיכנס למצב רוח של כתיבה עבור לקוחות, אני מתחיל בכתיבה לעצמי. כותב לי פוסט, או אולי מאמר. עובד על הניוזלטר הבא – העיקר שאני מתחיל עם משהו שכיף לי לכתוב.

כשאני מסיים, קורים שני דברים: ראשית, אני מרגיש סיפוק על כך שיש לי תוכן שאוכל להשתמש בו מאוחר יותר. שנית, המעבר לכתיבה עבור מישהו אחר הופך עבורי קל יותר. כי אני לא "מתחיל לכתוב", אלא כבר כותב ופשוט "עובר למשהו אחר".

ובקיצור, צריך לכתוב משהו קשה או משעמם? אין ברירה אלה לכתוב כשמצב הרוח בקרשים? הבה נתחיל מכתיבה של משהו קצר וכיפי. ככה המעבר לכתיבה "אמיתית" יהיה נוח יותר.

מאלצים את עצמנו לכתוב

כשאין ברירה אז אין ברירה. הרי אנחנו חייבים תוכן, נכון? אז עושים את זה "בכוח", ואין מה לעשות: פשוט יושבים, ופשוט כותבים.

יכול להיות שהטקסט שנקבל כך יהיה קצת מאולץ. אולי משעמם, אפילו. אבל אין ברירה, אז ממשיכים. אולי בשלב מסוים ניכנס לקצב וייצא לנו טקסט מוצלח? זה יהיה נפלא. ואם לא – מקסימום נשאיר את זה לעריכה אחר כך. הרי עדיף לכתוב משהו גרוע מאשר לא לכתוב בכלל.

משחררים – ומעבירים אל כותב תוכן חיצוני

לפעמים קשה לשחרר, אבל מגיע שלב שבו צריך להודות בכך: אם קשה לך מדי להתרכז בכתיבה, ואם אין חשק אפילו לנסות ולכתוב – כדאי להוציא את המשימה החוצה. כותב תוכן חיצוני יכול לכתוב במקומך או ביחד איתך – והקוראים לא יידעו. שננסה?

עוד טיפים שאפשר לנסות כאשר לא בא לנו לכתוב: בפרק הזה של הפודקאסט "ועכשיו עם הקובץ" (הוקלט לפני המלחמה)

הפוסט ואם לא בא לנו לכתוב? חמישה טיפים להתנעה הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

לדעתי, ימים מיוחדים יכולים להיות יופי של מקור להשראה ורעיונות ליצירת תוכן.

כן, גם הימים הכי מטופשים

יש ימים מיוחדים שמתחברים לעסק שלנו בצורה מושלמת. זה לא קורה הרבה, אבל אם כן – זו הזדמנות נהדרת! לדוגמה, לרגל יום הפופקורן הבינלאומי (19/1) סינמה סיטי נוהגת להכריז על כל מיני פעילויות חביבות:

זה למשל חיבור טבעי. קולנוע ופופקורן. מושלם!

אבל רוב הימים המיוחדים לא טבעיים כל כך, ולכן חשוב לבצע את הקישור לעסק בחוכמה ולא בצורה מאולצת. אל תכתבו "היום הוא הפסטה הבינלאומי. אז רציתי לספר שהפסטה האהובה עלי היא פטוצ'יני פטריות. בואו ותקנו ממני עציץ." הרי אין שום קשר! (ולצערי הדוגמה מבוססת על סיפור אמיתי…).

היו יצירתיים. ויצירתיות.

לכו על ימים שמתחברים באופן ברור מאליו לעסק, או שיש דרך אלגנטית לחבר אותם לעסק. קחו אותי למשל. האם יש קשר בין אבוקדו לכתיבת תוכן? לכאורה לא, אבל ביום האבוקדו (31/7) סיפרתי איך כתיבת תוכן היא כמו אבוקדו ויצאו מזה פוסט פייסבוק, מאמר לאתר וסטורי ל-24 שעות.

וגם: ביום הפיצה הבינלאומי (9/2) העליתי את הריל הזה. אחר כך עלה גם מאמר כאן באתר. אני לא חושב שזה שימוש מאולץ. להיפך, החיבור מוצלח בעיני. והרי אני לא עושה את זה בכל יום שמוקדש לאוכל.

זכרו: לא בכוח. אם מתקרב יום מיוחד כלשהו שלא מתחבר היטב לעסק – אז תעזבו, לא צריך. אבל אני כן ממליץ שתעקבו אחר לוח השנה. תנו לזה מחשבה. חפשו רעיון מעניין. יכול להיות שתבוא איזו הברקה.

איך נדע מתי מתקרב יום מיוחד?

אני לא מצפה שתשננו תאריכים, חלילה. אני זוכר את יום הנוטלה הבינלאומי כי זה תאריך יום הנישואין שלי; ואת יום האבוקדו כי… טוב, לא באמת יודע למה אני זוכר אותו. אבל לא צריך לזכור שום דבר, אלא רק להציץ מדי פעם באתרים כמו:

• אתר המפרט ימים מיוחדים באנגלית לפי תאריך: https://www.daysoftheyear.com
• או הגרסה העברית שלו: https://www.daysoftheyear.co.il
• ויש גם רשימת ימים מיוחדים רשמיים יותר בוויקיפדיה, בקישור הזה
• ואפשר למצוא לפעמים ברשת כל מיני רשימות שאנשים מפרסמים (באינסטגרם אני רואה הרבה כאלה)
• ואם פתאום כולם מסביב מעלים תכנים על יום הדולפין הסגול? כנראה שזה יום הדולפין הסגול.

שלושה טיפים לגבי תאריכי ימים מיוחדים

1. אל תקחו את התאריכים שכתובים באתרים ברשת כמובנים מאליהם. אם תרצו לכתוב משהו לרגל יום מיוחד כלשהו, ודאו שהתאריך שלו נכון. כבר יצא לי לראות באינסטגרם חשבון שהכריז על יום כלשהו בשבוע הבא, אבל בבדיקה פשוטה גיליתי שהיום הזה חל בעצם בחודש אחר לגמרי.

2. עלה בדעתכם רעיון מעולה דווקא כשיום מיוחד בנושא כלשהו חלף? לא לדאוג – כל יום בשנה הוא יום מיוחד כלשהו. נסו למצוא בלוח השנה יום מיוחד דומה. למשל, יש יום החתול ויש יום החתול השחור. יש יום הקאפקייקס ויום קאפקייק השוקולד. באמת! מקסימום, תמיד יש את השנה הבאה. שימו תזכורת בגוגל קלנדר, או משהו בסגנון, וקבעו אותה כמה ימים לפני כן.

3. שימו לב שיש ימים מיוחדים שהתאריך שלהם לא קבוע. חודש הרמדאן, למשל, התחיל בשנת 2023 בתאריך 22 במרץ; בשנת 2024 בתאריך 10 במרץ, בשנת 2025 ב-28 בפברואר וב-2026 ב-17 בפברואר. לכן גם אם תכוונו תזכורת ליום מיוחד בשנה הבאה, ודאו שהתאריך נכון.

דוגמאות לשימוש יצירתי בימים מיוחדים ליצירת תוכן

תראו את ה'קואלה', למשל. זה בר שכונתי נחמד ואהוב שנמצא חמש דקות הליכה מהבית שלי. אין שום קשר בינו לבין כובעים או ליום הכובעים הבינלאומי (15/1).

אבל הם הודיעו כבר שבועיים לפני, שכל מי שיגיע עם כובע מעניין (לא כובע מצחיה רגיל) יקבל צ'ייסר חינם. נשמע מטופש? כי באותו ערב אי אפשר היה להכניס סיכה לקואלה מרוב לקוחות וכובעים. ובקואלה אמנם השקיעו צ'ייסרים חינם ללקוחות שזרמו עם הפעילות, אבל גם מכרו המון משקאות. וצ'יפס. ואולי עוד בירה אחת, אבל די, אני צריך לקום מחר בבוקר ולכתוב טקסטים. טוב, עוד שליש וזהו. די. לילה טוב!

בקיצור – כל עוד לא תלכו על בנאליות או אילוץ מוגזם, כדאי לנסות לשאוב השראה מלוח השנה ליצירת תוכן לעסק. ימים מיוחדים יכולים להיות מקור השראה נהדר לכתיבה, ליצירת תכנים אחרים (תמונות, סרטונים) ואפילו לפעילות בשיתוף הלקוחות.

שיהיה לנו יום מיוחד!

הפוסט כתיבת ויצירת תוכן בהשראת ימים מיוחדים הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

אז הבה נדבר על זה רגע.

מיהו עוקב פיקטיבי או מזויף?

זהו עוקב שהוא כנראה לא באמת בן אדם, ובוודאות לא מתעניין בתכנים שלך. בדרך כלל אלה כל מיני בוטים, פרופילים מזויפים שמנסים לדחוף לך מוצר במקרה הטוב או לעודד אותך להקליק על קישור מפוקפק במקרה הרע.

עוקבים פיקטיביים לא יעשו לך לייקים לתכנים, לא יגיבו, לא ישתפו, לא יתייגו, לא כלום. ה"תועלת" היחידה שעשויה לצאת לך מעוקב פיקטיבי כזה היא פלוס 1 למניין העוקבים שלך: קודם היו לך 137 עוקבים? עכשיו יש לך 138 עוקבים. זהו.

הרבה בעלי ובעלי עסקים באינסטגרם חושבים שהם צריכים הרבה עוקבים. כמה שיותר עוקבים! יש אפילו כאלה שמציעים שירות של רכישת עוקבים (נניח "שלם X וקבל 10,000 עוקבים! שלם Y וקבל 50,000 עוקבים!"); ובתמונה כאן בצד: צילום מסך שנתקלתי בו באינסטגרם, המכריז על הטבת "עוקבים בחינם!".

אבל הגישה הזו שגויה מאוד, כי אי אפשר באמת לרכוש או לקבל עוקבים אמיתיים. אותם 10,000 או 50,000 שרכשת, או ה-100 שקיבלת "בחינם" כשנרשמת לאתר, הם ככל הנראה פיקטיביים. אין בהם שום תועלת חוץ מהמספר.

אגב, אינסטגרם בעצמה לא משתגעת על התופעה הזו של עוקבים מזויפים. יש אומרים שהיא מוחקת מדי פעם כמויות אדירות של חשבונות פיקטיביים, אבל למיטב ידיעתי אין לזה אישור רשמי.

מקרה קלאסי של איכות עדיפה על כמות

מה שווה מספר העוקבים, אם רובו לא באמת עוקב אחרי התוכן שלך? הבה נראה דוגמה:

נניח שיש לך 100 עוקבים בלבד, וכולם אמיתיים. אנשים שבאמת אוהבים את התוכן שלך. עושים לייקים, מגיבים לפוסטים או בפרטי, משתפים, אולי אפילו רוכשים משהו. גם אם נניח שלא כולם רואים את כל התוכן שלך כל הזמן כי הם עסוקים או כי האלגוריתם מראה להם דברים אחרים, או לא משנה מה. אפילו נחמיר ממש ונניח שרק 30% מהעוקבים שלך רואים את התוכן שלך. אלה שלושים אנשים אמיתיים שראו את התוכן שלך.

ומה אם באותן נסיבות היו לך 10,000 עוקבים? אז היו רואים את התוכן שלך 3,000 עוקבים. אבל אם רובם ככולם פיקטיביים, אז מי באמת ראה את התוכן שלך? יכול להיות שאף אחד מהגולשים האמיתיים, האנושיים, לא נחשף לתוכן שלך. אז מה עוזר שיש לך 10,000 עוקבים?

המסקנה שלי פשוטה:

עדיף שיהיו מעט עוקבים אנושיים מאשר הרבה עוקבים פיקטיביים

אני אוהב ליצור תוכן באינסטגרם, ואוהב את האינטראקציה עם אלה שבחרו לעקוב אחריי. אני באמת-באמת מעריך כל לייק וכל תגובה, משתדל לענות לכולם ולכולן, ואין שמח ממני כשאני רואה התראה על עוקב חדש.

אבל אז אני גם נכנס להציץ בפרופיל שלו. מרפרף קצת. מציץ. מתעניין.

ואם עולה בי חשד שזה לא באמת עוקב אמיתי, בן אדם, שמתעניין בתכנים שלי – אני מסיר אותו. לא רוצה שיעקבו אחריי עוקבים מזויפים, אז Remove Follower, תודה רבה.

אז איך אני מזהה עוקבים פיקטיביים באינסטגרם, או לפחות חושד בהם?

אלה הדרכים שבהן אני משתמש. יכול להיות שיש נוספות, ואשמח לשמוע עליהן.

1. עוקבים שאין להם תמונת פרופיל.
2. עוקבים שיש להם תמונת פרופיל, אה, 'פתיינית', נקרא לזה – ושבביו שלהם יש קישור חשוד או רמזים לתוכן פורנוגרפי. נניח קישור מסתורי עם אמוג'י של "18+", או
3. עוקבים ששם המשתמש שלהם מוזר, כגון digital_bot_1111111111111111.
4. עוקבים שיש להם מספר מאוד נמוך של פוסטים או עוקבים משלהם, אבל הם-עצמם עוקבים אחרי הרבה אנשים. לדוגמה עוקב שאין לו בכלל פוסטים משלו, כן יש 8 שעוקבים אחריו, אבל הוא עוקב אחרי 3743.
5. עוקבים שיש להם פוסטים בשפה זרה. כי התוכן שלי בעברית, אז למה שמישהו שמעלה רק תוכן בגרמנית יעקוב אחריי?

חשוב להבהיר שיש מקום גם לתחושות בטן ולשיקול דעת. זה לא שאם אין תמונת פרופיל אז אני מסיר מיד. יכול להיות שעדיין מדובר בעוקב אנושי. או אם כל התוכן שלו בשפה זרה, אולי זה עולה חדש שהגיע לישראל, או ישראלי שגר בחו"ל.

הנה דוגמאות לפרופילים חשודים

ושוב, אני לא אומר שאלה בוודאות עוקבים פיקטיביים. בהחלט יכול להיות שלא תהיה תמונת פרופיל, כאלה שעוקבים אחרי הרבה אנשים. אבל כשאני מרפרף על רשימת העוקבים שלי מדי פעם ורואה פרופילים כאלה, אני חושד:

והנה סרטון משעשע, קטע מתוך הופעת סטנדאפ של אסף יצחקי, שמדבר בדיוק על זה

איך מסירים עוקב שחשוד כמזויף?

הגענו למסקנה שאנחנו רוצים להסיר מישהו או מישהי מרשימת העוקבים שלנו? פשוט נלחץ על שלוש הנקודות שלצד שם המשתמש ונבחר "Remove Follower".

אני ממליץ גם לך לבדוק את רשימת העוקבים שלך

בין אם יש לך 20 עוקבים או 85K, כדאי להיכנס לרשימה ולהתחיל לגלול. פרופילים ללא תמונת פרופיל יבלטו מיד מתוך הרשימה הזו, אז שווה להציץ בהם. גם פרופיל שבהם רואים מחשוף או ישבן הם כאלה ששווה לבדוק. גם בעלי שמות משתמש משונים.

חשוב: כשמסירים עוקבים מרשימת העוקבים, כדאי לעשות את זה בחלקים. בכמויות קטנות. לא אלפים או מאות בבת אחת. למה? יש אומרים שהסרה של הרבה עוקבים בבת אחת עלולה לגרום לאלגוריתם לחסום אותך. לא יודע, לא ניסיתי. אני נוהג להסיר עוקבים במנות קטנות, מעט בעל פעם.

ומי יודע? יכול להיות שאחרי הסרת עוקבים פיקטיביים, פתאום יתחילו להופיע יותר לייקים ויותר תגובות. ואם כך, סימן שעכשיו התוכן שלך כבר נחשף ליותר גולשים אמיתיים. איזה כיף זה, נכון?

ובהנחה שכל (או רוב) העוקבים שלנו אמיתיים, הנה כמה טיפים לכתיבת תוכן באינסטגרם בצורה שתגדיל את החשיפה.

הפוסט איך לזהות עוקבים פיקטיביים באינסטגרם? הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.