בהרבה מובנים, כתיבת תוכן היא כמו… פיצה?!

התוספת הכי פופולרית אצל הילדים היא הזיתים, נדמה לי. ואצל המבוגרים, מה, פטריות? כי אצל מקדמי האתרים אלה ביטויי מפתח. תוסיף, תוסיף. שים הרבה, זה בשביל גוגל. שים נו, פנק! כמה שיותר – יותר טוב.

יש גם תוספות פחות פופולריות, אבל עדיין סבירות. תירס, למשל. אני לא מבין אנשים שאוהבים פיצה עם תירס. ודווקא טעמתי, כי לבן הבכור שלי הייתה תקופת תירס ותמיד נשאר אחריו איזה סלייס. אז אם הילד רוצה – נוסיף לו תירס! 

או תוספות אחרות שאני פחות מתחבר אליהן באופן אישי: ביטויים כגון ‘אמאל’ה ואבאל’ה”, נניח, או יותר מדי תיבול של “חחח”. אני? בחיים לא תתפסו אותי עם “חחח” על טקסטים של עצמי. אבל לקוח מבקש, מה, נגיד לו לא?

ולפעמים, כשמרגישים הרפתקנים במיוחד, מעיפים מבט בתוספות המשונות. אננס, חצילים, אנשובי. דברים שלא חשבתי בכלל שאטעם, וטעמתי; ודברים שלא חשבתי שאכתוב, וכתבתי. כמו טור דעה נוקב של איש ציבור ידוע שהתפרסם באתר חדשות מוביל ועשה קצת רעש ברשת, ואף אחד לעולם לא יידע שאני זה שכתבתי אותו מהצללים. הרפתקה!