שבע נקודות תורפה במצגת שלכם (ואיך לתקן אותן)

לפני כמה שנים נפלה בחלקי זכות להעביר סדנה קצרה בנושא שפת הסימנים להורים שמלווים את ילדיהם למחנה. התנדבתי להעביר את הסדנה לשני מחזורים; אז הכנתי מצגת קצרה שליוותה את הדברים שאמרתי (וסימנתי) במחזור הראשון. שיפרתי אותה לקראת המחזור השני. ואז התיישבתי לכתוב כאן כמה טיפים קצרים ושימושיים על נקודות תורפה במצגת.

איפה יכולות להיות נקודות תורפה במצגת שלכם?

1. אולי אתם לא מתכוננים אליה כראוי

השקיעו זמן בהכנה מוקדמת. ראשית, המצגת עצמה: הנושאים, השקופיות, אלמנטים גרפיים, הקדמה בהתחלה ותובנות בסוף. שנית, ממש כמו מופע סיום שנה של חוג בלט, עשו כמה חזרות: דברו מול המראה, הציגו מול סלון ריק, או במקרה שלי – מול הילדים (שלא הבינו מה אבא רוצה מהם).

2. אולי הפתיחה לא מספיק חזקה

בדרך כלל הקהל יפרגן כמה דקות של חסד לפני שכולם יתחילו לפזול לסמארטפונים. נצלו את הזמן הזה כדי לפתוח את המצגת בצורה החזקה ביותר שאפשר. ודאו שהפתיחה שלכם מעניינת, משעשעת, שובה את תשומת לב הקהל.

שננו את הפתיחה כדי שלא תשכחו אותה ברגע האמת. כתבו אותה על דף או קובץ וורד. לימדו את הטקסט בעל פה, כמו שחקנים הלומדים טקסט למחזה. ושוב – בצעו חזרות. ושוב. בכל רגע אפשרי.

3. אולי העמסתם על המצגת יותר מדי

טעות נפוצה של כתיבת תוכן במצגות היא העמסת יותר מדי מידע או גרפים בשקופית אחת. זכרו: כאשר הקהל בוהה דקות ארוכות באיזשהו גרף, הוא משתעמם. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשקופית עתירת טקסט; ובמיוחד אם הקהל ממשיך ובוהה בה כאשר המציג מרחיב (או גרוע מכך, מקריא את הטקסט).

לכן בנו את השקופית בתבונה. שקופית שנמצאת ברקע זמן רב מדי תוך כדי דיבור היא שקופית שחייבים לחלק לכמה שקופיות שונות. חלקו טקסטים ארוכים לנקודות. גם אם זו תהיה מילה אחת בכל שקופית, שעליה מרחיבים בעל פה.

4. אולי המצגת לא נוחה לקריאה

איך מוודאים שהקהל גם יאזין וגם יקרא את מה שכתוב?

הכותרות צריכות להיות בגופן גדול יותר מן הטקסט שמתחתן.
הטקסט הכי קטן בשקופית צריך להיות כזה שגם היושבים בשורה האחרונה יוכלו לקרוא בנוחות.
אל תשתמשו ביותר מ-2 סוגי גופנים במצגת, ובוודאי לא בשקופית.
העדיפו גופנים סטנדרטיים כמו אריאל או דייוויד. ראשית כדי לוודא שהם קריאים (גופנים מיוחדים שרכשתם יכולים להיות יפים מאוד אבל לא נוחים לקריאה). שנית, למקרה שהמצגת מותקנת על מחשב בו הגופנים המיוחדים לא קיימים – אבל הסטנדרטיים תמיד נמצאים שם.
צרו ניגוד נוח לקריאה בין הטקסט לבין הרקע. לדוגמה, שחור על גבי לבן נוח יותר לקריאה מאשר שחור על גבי כחול כהה.

נקודות תורפה במצגת שישמעו גם בשורה האחרונה — שגם אלה שיושבים רחוק יוכלו לשמוע ולקרוא

5. אולי לא השקעתם בתמונות

תמונות יפות לוכדות את תשומת הלב. הן הופכות את המצגת לנעימה יותר מבחינה ויזואלית. ואם כבר – אז לכו עם זה עד הסוף:

השקיעו בתמונות חדות באיכות גבוהה ובגודל שנעים להסתכל עליו.
העדיפו תמונה אחת גדולה שמכסה את כל השקופית, במקום שתיים-שלוש תמונות קטנות בצורה אקראית.
ואם כבר הוספתם כמה תמונות, הקפידו על גודל אחיד.
אל תמתחו תמונות בצורה ידנית. יש די והותר כלים שיכולים לשנות ממדים של תמונות מבלי לעוות או לפגוע באיכותן.

6. לא צריך אנימציות

באמת, אין צורך בגיפים או אנימציות שחוזרות על עצמן. הן נותנות למצגת מראה מיושן, מסיחות את הדעת מן התוכן, מהוות רעש רקע ויזואלי ו… פשוט לא.

7. מה הקהל יזכור מהמצגת?

רוב האנשים בקהל יזכרו את הסיום יותר מכל חלק אחר במצגת, פשוט משום שזה החלק האחרון. לכן, הביאו בסוף המצגת את החלקים החשובים ביותר שברצונכם שהקהל יזכור: סיכום, תקציר, תובנות חשובות, הצהרה משמעותית או חזון מרשים.

סיכום

זקקו היטב את המצגת. בחרו בקפידה איזה תוכן תציגו בכתב ומה תאמרו בעל פה. זכרו שההתחלה חשובה כדי ללכוד את תשומת הלב; אבל הסיום חשוב לא פחות בכדי להינעץ בזיכרון ובתודעה של הקהל. הקפידו על העיצוב, הן מבחינת תוכן והן מבחינת אלמנטים גרפיים, כדי שהקהל ייהנה לראות ולא רק להסתכל. והכי חשוב: בצעו עוד ועוד חזרות ככל שתוכלו. גם אם זה מול הילדים שלא מבינים מה אתם רוצים מהם.