כתיבה מקורית עם AI? כך תימנעו מקלישאות בתוכן

מה הבעיה עם המשפט הזה?

כשהעליתי את הסרטון הזה לאינסטגרם, הרבה אנשים שאלו אותי מה בעצם הבעיה. "הרי זה נכון שהמטבח הוא הלב של הבית", אפילו המחנך בכיתה של הבת שלי אמר לי את זה.

אבל הבעיה היא לא האם המשפט נכון או לא נכון. הבעיה היא שהוא נשמע מקורי ומגניב, ולכן כווווולם משתמשים בו. מבלי לדעת, מבלי לבדוק, אולי מבלי שיהיה להם אכפת מזה שכל שאר המתחרים והקולגות אומרים בדיוק אותו דבר.

וכך, כל מי שאומר את המשפט הזה בטוח שהוא סופר-מקורי, כשבפועל הוא פשוט חוזר על אותה קלישאה שחוקה בדיוק כמו כל האחרים.

מה עם מקוריות? מה עם בידול? מה עם לבלוט בנוף?

זו אחת הבעיות של כתיבה עם AI

בימינו, כאשר קל מאוד לבקש מבינה מלאכותית לכתוב במקומנו, קל גם לשכוח שהיא לא באמת כותבת באופן יצירתי כמו בן אדם. האופן שבו "לימדו" את הבינה המלאכותית "לחשוב" ו"לכתוב" (או לצייר או ליצור מוזיקה וכו') הוא על בסיס דברים שכבר נוצרו בעבר. זו הסיבה לכך שנכון להיום, למשל, אם מבקשים מתוכנת איור ב-AI כמו לאונרדו או מידג'רני לצייר "דוקטור" אז היא כנראה תציג גבר. כאילו אין רופאות בעולם.

באותו אופן, גם מודלים של AI שנועדו לכתוב טקסט פועלים על בסיס דפוסים קיימים. הם לא חושבים מה ייחודי, אלא משחזרים מה שכבר עובד. אם אינספור מאמרים ופוסטים של כל מי שעוסק בתחום מסוים (נניח, מטבחים) כוללים משפט שחוזר על עצמו, המודל ילמד שזה ניסוח מוצלח וימשיך להציע אותו לכל מי שיבקש טקסט באותו נושא.

זאת בעיניי אחת מהצרות הקשות של כתיבת תוכן עם בינה מלאכותית: המחשבה “היי, זה מקורי!” כשזה בעצם ממש לא. הרי הכי קל לגשת לצ'אט ג'יפיטי, קלוד או לא משנה איזו תוכנה היא הלהיט הנוכחי, לקבל ממנה טקסט ולהגיד “אוי, זה נחמד, אני אשתמש בזה!”; אבל ככה נוצרים טקסטים גנריים, לא מיוחדים, לא מעניינים, שפשוט מעתיקים את מה שהרבה אחרים כבר אמרו קודם. מין מעגל קסמים של קלישאות שמשכפלות את עצמן.

המטבח הוא הלב של הבית? זה אולי נכון, אבל האם זה אומר שכוווולם צריכים להשתמש באותו משפט בדיוק?

"בסדר, אז זה דימוי בנאלי. אז מה?"

טקסט גנרי, כזה שכולם אומרים, פוגע בעיניי במהות של מה שאנחנו מנסים להשיג כשאנחנו כותבים תוכן.

• המסר שלנו נעלם בתוך הרעש. כשכולם אומרים אותו דבר, קשה לשמוע את הקול האישי שלנו.
• מאותה סיבה, כשאנחנו אומרים בדיוק את מה שגם האחרים אומרים, אף אחד לא זוכר ספציפית אותנו.
• הקוראות והקוראים עלולים לאבד עניין, כי משפט צפוי לא מייצר ציפייה. להפך, הוא כאילו אומר "אה, את זה כבר קראתי”.
• האינטואיציה של הקוראים והקוראות עלולה לאותת להם "מי שכתב את זה לא השקיע בי. פשוט שלפו משפט מוכן מראש".

וכך, במקום ליצור חיבור, אמון, עניין או השראה, הטקסט הגנרי והשחוק נתפס כעוד טקסט בין רבים דומים – ונעלם, נשכח, או פשוט לא מעורר רושם.

ועדיין, גם בין קלישאות אפשר ליצור כתיבה מקורית עם AI

מי שירצה להישמע אחרת, להיות שונה ולבלוט מתוך ההמון, יצטרך לעשות קצת יותר מאמץ:

קודם כל, לא להתלהב אוטומטית מכל משפט שהתקבל מהבינה המלאכותית. עדיף לעצור ולבדוק. אולי אפילו לחפש טקסט דומה בגוגל (ואם מופיעות עשרות תוצאות דומות, דחוף-דחוף לנסח מחדש!).

שנית, כדאי להדריך את הבינה המלאכותית ולבקש ממנה להימנע מביטויים שגרתיים, או להשתמש בדימויים לא צפויים. זה אמנם מצריך מעט יותר דיוק בהנחיות, אבל עשוי לייצר טקסטים פחות שבלוניים (שגם אותם צריך לקחת בערבון מוגבל, ר' סעיף קודם).

ושלישית, תמיד ללטש ביד אנושית. לעולם לא להסתפק בתוצר הגולמי שהתקבל מה-AI, ואף פעם לא לעשות קופי-פייסט; אלא לשכתב, לחדד, ולתת לטקסט את הקול הייחודי שלנו.

בינה מלאכותית עדיין לא יכולה להציע כתיבה מקורית

כמו משפטים רבים אחרים שנשמעים יפה למרות שהם קלישאתיים, "המטבח הוא הלב של הבית" ימשיך להופיע בעוד הרבה מאוד טקסטים בעתיד. עובדה, שבועיים אחרי שהעליתי סרטון בנושא לאינסטגרם, כבר צצה פרסומת לאיקאה שבה נעשה שימוש באותו משפט בדיוק.

אני חושב שמישהו התיישב לכתוב תסריט ב-AI, אהב את התוצאה, ואולי נעשו בתסריט כמה שכתובים לאורך הדרך אבל הדימוי השחוק נשאר מתוך מחשבה שהוא מקורי – למרות שהוא הכי רחוק ממקורי שרק אפשר.

המסקנה היא שאי אפשר לדרוש מבינה מלאכותית לייצר בעצמה תוכן מקורי. זו אחת הסיבות העיקריות לכך ש-AI עדיין יותר דומה לכלי כתיבה מאשר לכותב תוכן אנושי (שגם הוא עלול ליפול לאותן מלכודות של קלישאות, אבל בסיכון נמוך בהרבה). לכן חשוב לפקוח עין ביקורתית, לחשוד בכל מילה שמופיעה בפלט של צ'אט ג'יפיטי וחבריו, בעיקר אם היא נשמעת ממש מגניבה ומקורית – ולא לחשוש לשנות למילים שהן באמת-באמת שלנו.

* בתמונת הנושא: הבן שלי, איתמר, יושב על השיש במטבח שלנו. זה באמת הלב של הבית. 🙂