כתיבת סיפורי לקוחות: איך לטשטש פרטים מזהים בטקסט

סיפורי לקוחות הם בין התכנים החביבים עליי ביותר. בניגוד לתכנים אינפורמטיביים או טיפים, בסיפורים אמיתיים יש מידה של אנושיות, רגש וסטוריטלינג. כתיבת סיפורי לקוחות היא פעולה שאי אפשר לתת לצ'אט ג'יפיטי, ומאותה סיבה אף מתחרה לעולם לא יוכל להעתיק מאיתנו: פשוט כי אלה הלקוחות שלנו, ואלה הסיפורים שלנו. אי אפשר להמציא אותם, כי אם ננסה לזייף – זה יבלוט.

למה לטשטש פרטים מזהים בעת כתיבת סיפור לקוח?

יש אנשים שלא מרגישים נוח עם העובדה שמתפרסמים עליהם פרטים אישיים. וזה בסדר, כמובן. יש לקוחות שכתבו לי המלצה חמה ואמרו "רק אל תפרסם את השם שלי, בסדר? אני לא רוצה שיידעו שהשתמשתי בשירות שלך. עדיף לי שיחשבו שאני כתבתי בעצמי" – ואני כמובן מכבד.

עוד מצב שבו מצאתי את עצמי מטשטש פרטים מזהים בטקסטים שכתבתי הוא כאשר כתבתי לעורכי דין שסיפרו לי על מקרים אמיתיים. סיפרו לי על זוג שהתגרש והיא תבעה ממנו כך וכך. או על בחור שיש לו מקצוע מאוד מסוים שדקר מישהו אחר בעיר סמוכה. או על תביעת ענק נגד רשת מוכרת שהסתיימה בפיצויים בסכום מסוים, או על אדם שהלך לעולמו והאלמנה שלו היא אישה שבתקופה מסוימת הייתה מאוד מוכרת בתקשורת. את כל הסיפורים הללו נתבקשתי לכתוב, אבל לשנות פרטים מזהים, כדי שלא יידעו.

אגב, טשטוש פרטים מזהים הוא דבר שאני מכיר עוד מהימים שלי כמתורגמן שפת סימנים. לא רבים יודעים, אבל למתורגמנים יש קוד אתי שאוסר עליהם לחשוף מידע. נגיד, הוזמנתי לתרגום של אדם חירש אצל רופא, וכשיצאתי מהתרגום פגשת את אשתו והיא שאלה "נו, מה אמר הרופא?". אסור לספר. ויש עוד דוגמאות, לא ניכנס לזה עכשיו. אפשר רק לומר שאני מנוסה בזה.

איך אפשר לטשטש פרטים?

יש כמה דרכים. כולן יישמעו מאוד אינטואיטיביות ברגע שאציין אותן, אבל האמינו לי שלא תמיד זה ברור עוד קודם. אם תרצו לכתוב סיפורי לקוחות – שווה להציץ ברשימה הבאה ולשאוב ממנה רעיונות.

שינוי שמות

נגיד שבא לנו לכתוב על לקוחה בשם אילנה. מישהו ישים לב אם נקרא לה חגית? אף אחד לא יידע, נכון? ז'תומרת, אפשר להוסיף בסוגריים שקוראים לה חגית (שם בדוי), אבל גם בלי זה – למישהו יהיה אכפת?

אז נקרא לה חגית. ואפשר גם לקרוא לה פשוט א', או ח', או ק"ג, מה זה משנה. הרי רק אנחנו ואילנה יודעים שקוראים לה אילנה. אבל שני דגשים חשובים בהקשר הזה:

לא משנה איך בחרנו לקרוא לה, נקפיד לכנות אותה כך לאורך כל הטקסט. אם קראנו לה חגית, נמשיך לקרוא לה חגית עד הסוף. לא נחזור בטעות לאילנה או נזגזג ל-ח'.
יש אפשרות לוותר לגמרי על שמות ולהשתמש רק ב"היא" ו"הוא". אבל אני לא אוהב את זה. אני ממליץ שתתנו שמות לדמויות שלכם.

שינוי מגדר ומאפיינים אחרים

אותה אילנה במציאות יכולה להיות גם יחזקאל בסיפור. או קובי. ואם רלוונטי שהיא אמא, אולי אפשר לספר את הסיפור על אבא. ואם במציאות זה היה נהג מונית, אז בסיפור זו יכולה להיות נהגת. או גננת. או כל דבר. כל עוד הסיפור עם הפרטים המטושטשים נשמע הגיוני והפואנטה נשמרת, אפשר לשנות את המגדר וכל מאפיין אחר.

שינוי מיקום

אם המיקום לא חשוב לסיפור, אפשר להשמיט או סתם להמציא (כדי להוסיף מעין קישוט לסיפור). אם הוא כן חשוב, אפשר להחליף אותו במיקום כללי. נניח, אם אילנה גרה בטבריה, נוכל להגיד שהיא אילנה מצפון הארץ. אם היא גרה בבת ים, נוכל לכתוב שהיא מעיר סמוכה כמו חולון, או מאזור המרכז. ואם אילנה גרה בכלל במדינה אחרת, אז יכול להיות שאפשר פשוט לכתוב שהיא מחו"ל.

שינוי מספרים

אם בסיפור מופיעים נתונים מדויקים כמו גיל, סכומים כספיים או כמויות, אפשר לשנות אותם מעט כך שלא יהיו ספציפיים. אם אילנה בת 14, אפשר לומר שהיא נערה, בגיל העשרה, טינאייג'רית. אם אילנה בת 83, נוכל לומר שהיא מעל גיל 80, או שהיא קשישה, או בגיל הזהב.

אם אילנה זכתה בתביעה משפטית ב-1.3 מיליון שקלים, אפשר לומר שהיא זכתה בלמעלה ממיליון שקלים. אם זה אפשרי, אולי אפשר להפוך את זה לדולרים. פעם אחת יצא לי לכתוב פוסט לעורך דין שבו הנושא היה דירה ברמת גן בשווי מסוים – אז כדי לטשטש פשוט נכנסתי לאינטרנט ומצאתי באקראי ערך של דירה אחרת ברמת גן.

ומספרי טלפון? לא נכתוב לעולם. של אף אחד. אולי חוץ מהמספר שלנו, מיד אחרי הנעה לפעולה שמעודדת את הקוראים ליצור איתנו קשר. אגב, לפרטים נוספים על שירותי כתיבת תוכן לעסקים התקשרו 052-2300751. זה באמת המספר שלי. 🙂

שינוי מסגרת הזמן

נניח שהסיפור של אילנה התרחש לפני שלוש שנים. מישהו יידע אם אני אגיד שהוא התרחש בשבוע שעבר? ולהיפך, אם ממש היום, אפילו עכשיו-עכשיו, קרה איזה דבר מעניין ובא לי לכתוב אותו – האם אני חייב לומר שהוא התרחש ממש כרגע, או שאני יכול לומר ש"פעם, לפני חודשיים או שלושה, הגיעה אליי לקוחה בשם אילנה…"?

מיזוג אירועים

זו אחת השיטות המעניינות יותר: לקחת שני סיפורים (אפשר גם יותר) ולערבב ביניהם לכדי כתיבת סיפור לקוח אחד. נדרשת כאן מידה מסוימת של יצירתיות, אבל ככל שהסיפורים הנפרדים דומים יותר, כך הכתיבה של הסיפור הממוזג תהיה קלה יותר.

לדוגמה, נניח שכתבתי פוסטים עבור חברה מתחום הנדל"ן ואתר לחברת הייטק, ובשניהם הייתה בעייתיות באישור הטקסטים משום שבשתיהן היה יותר מאדם אחד שהביע את דעתו. בחברה אחת היו שני אנשים עם דעות שונות ובשנייה היו שלושה אנשים עם דעות שונות. מאוד קשה לאשר ככה טקסטים, כשכל אחד מושך לכיוון אחר. אז אני יכול לכתוב סיפור לקוח על חברה מתחום ה… קוסמטיקה, נגיד, שכביכול כתבתי עבורה גם אתר וגם פוסטים, והתקשיתי בתקשורת מולה כי היו שני אנשים עם דעות שונות.

לטשטוש מקסימלי כדאי לשלב כמה שיטות

יש עוד דרכים לטשטש פרטים בכתיבת סיפורי לקוחות, כמובן. אפשר לשנות כל פרט: מאפיינים מזהים של הלקוח/ה, המוצר שנרכש וכן הלאה. את השאר אשאיר ליד הדמיון. מה שחשוב להשאיר בסיפור הוא את הפואנטה שלו, אחרת בשביל מה טרחנו בכלל לכתוב סיפור אמיתי. יכולנו גם לבקש מצ'אט ג'יפיטי להמציא לנו איזה קשקוש ולהתהדר בו כאילו שהוא קרה באמת.

ככל שמשתמשים ביותר שיטות טשטוש כך יהיה קשה יותר לזהות את הפרטים האמיתיים של הסיפור, וזה טוב גם ללקוח שלא רוצה להיחשף וגם לנו (שהרי לא תמיד נרצה שאפילו הלקוח יידע שכתבנו עליו). וכל עוד הפואנטה נשארת והמסר עובר, זה יכול להיות אחלה סיפור לקוח.

לשתף ב-