לא רק "היא" ו"הוא": תנו שמות לדמויות שלכם

המון בעלי ובעלות עסקים כותבים תכנים קצרים, מספרים על משהו שקרה בעסק, אבל לא נותנים שמות לדמויות שבסיפור. הסיבות לכך מגוונות אך העיקרון זהה: בהמון אנקדוטות וסיפורים קצרים כאלה, הדמויות הראשיות הן פשוט "היא" ו"הוא".

"היא נכנסה אלי לקליניקה וסיפרה שכואב לה. אבחנתי את הבעיה, טיפלתי בה, והיא יצאה כמו חדשה."
"הוא נכנס אלי לחנות וחיפש מתנה לאשתו. הצעתי לו את מוצר הדגל שלי והוא אמר שזה בול!"

יכול להיות שאנחנו מכנים אותם "היא" ו"הוא" כדי לא להשתמש בשמות הפרטיים האמיתיים. אולי אנחנו רוצים לטשטש את זהות הלקוחות, ואולי בכלל המצאנו אותם לצורך הכתיבה ואין להם שמות אמיתיים. יכול להיות שאנחנו אפילו לא חושבים על זה בכלל; אלא פשוט ניגשים לכתיבה, ונראה לנו מיותר לטרוח להמציא שם.

ואני אומר: למה "היא" ו"הוא"? הבה ניתן להם שמות!

כמעט כל סיפור יהיה מעניין יותר ככל שנספר יותר פרטים על הדמויות. גם אם מדובר בסיפור שבו אין צורך ממשי בפרטים, כדאי להתייחס לדמויות לכל הפחות בשמן. במקרים רבים זה גם יקל על האבחנה בין הדמויות: הרי מספיק שיהיו בסיפור שתי דמויות נשיות כדי שנתקשה להבין מי זו "היא" שמדברת עם "היא". לעומת זאת כשדפנה מדברת עם גלית, זה הרבה יותר ברור.

אלה לא חייבים להיות השמות האמיתיים. יש כל מיני דרכים להמציא שמות:

אפשר להמציא שמות אקראיים. אני משתמש לפעמים בשמות של אנשים שעבדתי איתם בעבר. מדי פעם אני סתם נכנס לפייסבוק ומשתמש בשם הראשון שאני רואה.
או להחליף בין זכר לנקבה. לדוגמה, אם ללקוחה האמיתית קראו נועה, בסיפור יקראו לו יוגב.
אפשר אפילו לתת להם רק אות אחת ולקרוא להם מ' ו-א' (אני פחות אוהב את זה, אבל זו עדיין אפשרות).

האם לגלות לקוראים שמדובר בשם בדוי? איך שמתחשק. אפשר להוסיף בסוגריים משהו כמו "יוגב (שם בדוי)", אבל בעיני לא חייבים.

בשורה התחתונה:

כשמספרים סיפור על לקוחות או בכלל, למה להסתפק ב"היא" ו"הוא"? כדאי לתת שמות לדמויות! לכל הפחות זה יקל על ההבנה של הסיפור; ובמקרה הכי טוב – יוסיף עניין לסיפור.

עכשיו נותר רק להבין מה זה "נונינו":

(הסרטון מתוך דף האינסטגרם של 'תוכן בעבודת יד')