דיו ואבקת סוכר: על המשותף לכתיבה ולסופגניות

בדצמבר 2024 עבדתי ברולדין כדי לתגבר את מערך הסופגניות שלהם, כעבודה זמנית בנוסף לכתיבה ולא במקומה. עד סוף חנוכה מילאתי, ציפיתי, זילפתי וקישטתי שלושה עשר סוגים שונים של סופגניות, מאות מהן בכל פעם, והיה לי כיף גדול. כתבתי על החוויה בהרחבה בבלוג האישי שלי.

אין צורך להסביר עד כמה ציפוי סופגניות שונה מכתיבה: זה קשה יותר פיזית כי עמדתי שעות ארוכות ואני רגיל לשבת. הרמתי מדי פעם חפצים כבדים, ממגשי סופגניות ועד ארגזי גנאשים, כשאני בדרך כלל מרים ניירת או כלי כתיבה. זה גם מלכלך יותר, כמובן, ויוכיחו כל כתמי הריבה וענני אבקת הסוכר שהופיעו על הבגדים שלי. ויש הבדלים רבים נוספים. האם יש גם דברים משותפים? חשבתי על זה מדי פעם באותן משמרות ארוכות, תוך כדי זילופי קצפת על סופגניות לוטוס – וכן, יש מן המשותף לכתיבה ולסופגניות.

גנאשים של רעיונות

הזכרתי שלושה עשר סוגים שונים של סופגניות (ארבעה עשר, אם סופרים את אלה שאוהבים בלי כלום) – וכולן מתחילות את דרכן באותה צורה: כדורי בצק קטנים, כולם על פי אותו מתכון, צפים בתוך שמן חם. הייתי מקבל ערימות של מגשי סופגניות ומכין מהם את מה שצריך: חלק קיבלו מילוי ריבת תות או ריבת חלב, וחלק קיבלו מילוי קרם מסקרפונה, ציפוי שוקולד לבן, פירורי עוגיות לוטוס וקצפת. אחרות צופו בסוכר פטל או סוכר קקאו. כלומר חומרי הבסיס היו זהים, אפילו קצת משעממים, והמילויים או התוספות הם אלה שהפכו אותן למוצר משובח ונחשק. זה שכאשר הלקוחות הסתכלו עליו, העיניים שלהם התרחבו קצת. במיוחד אלה של הילדים.

ומהי בעצם כתיבה, אם לא אותו דבר בדיוק, רק עם טקסטים? במקום קמח, סוכר ושמרים, טקסטים עשויים ממילים וסימני פיסוק. המילויים או התוספות – רעיונות במקום גנאש, סגנון כתיבה במקום אבקת סוכר – הם אלה שהופכים את המאמרים, או הפוסטים, או התוכן של דפי הנחיתה, למוצר משובח ונחשק. זה שהקוראים שוקעים לתוכו בעניין, אולי לומדים ממנו משהו חדש, אולי אפילו משתפים עם חבריהם.

עשרים גרם של ביטויי מפתח

ברולדין עבדתי לפי מתכונים מדויקים. בסופגניית הקפה, למשל, צריך למלא בדיוק עשרים גרם של גנאש. בסופגניית הריבה צריך למלא חמישה עשר גרם בפנים ועוד ‘פונפון’ של חמישה גרם מעל. וחשוב להקפיד על דיוק במשקל: מצד אחד לא לשים יותר מדי מילוי כדי לא לבזבז חומרי גלם. מצד שני, שלא יהיה מעט מדי מילוי כי הכי חשוב שהלקוח ירגיש שהוא קיבל תמורה לכסף שלו. ממש עבדתי עם משקל ומדדתי סופגנייה-סופגנייה.

דיוק, וליתר דיוק – מינון – חשוב גם בכתיבה. בעיניי טקסט מקצועי לא צריך להיות יבשושי מדי, אבל אם מתבלים אותו בנגיעות של הומור, אז לא להפוך אותו למופע סטנד-אפ. ומאמר שנועד לקידום אתרים לא צריך לכלול כמות מוגזמת מדי של חזרות על אותם ביטויי מפתח. כמו הדוגמה החביבה עליי: “מחפשים אינסטלטור בקריית מוצקין? כדאי שתפנו אל אינסטלטור בקריית מוצקין שנותן שירותי אינסטלציה בקריית מוצקין ומתקן בעיות אינסטלציה בקריית מוצקין”. וואו, כמה שזה מוגזם.

קודם ציפוי ואז ‘אודות’, לא להיפך

המתכונים לא רק מדייקים בכמויות אלא גם מגדירים את סדר הדברים: קודם ממלאים את הסופגנייה, אחר כך מצפים אותה בשוקולד או בסוכר, ואז מוסיפים קישוט קצפת או גנאש ומפזרים מלמעלה אבקת סוכר או שברי פיסטוק. זה הסדר. אי אפשר, נניח, קודם לזלף את הקצפת מלמעלה ורק אז למלא את הסופגנייה. כלומר, אולי אפשר-טכנית, אבל התוצאה… לא תהיה משהו.

גם בכתיבה יש סדר. בעיקר חשבתי על סדר הבלוקים בדף נחיתה: אני חושב שעדיף להתחיל בתועלת חזקה עבור הקוראים, להמשיך נניח בבלוק של יתרונות, להוסיף בהמשך בלוק הוכחה חברתית ולסיים בבלוק ‘אודות’. בעיניי, להתחיל ב’אודות’ ורק אז לעבור ליתרונות זו טעות בדיוק כמו להתחיל בקצפת ורק אז למלא סופגנייה: אולי אפשר-טכנית, אבל התוצאה… לא תהיה משהו.

למה כל כך יקר?

הסופגניות של רולדין נתפסות כיקרות וסופגות בגלל זה ביקורת בכל חנוכה מחדש. רק כשהתחלתי לעבוד שם הבנתי שיש לזה סיבות טובות מאוד: חומרי הגלם יקרים ואיכותיים, יש הרבה מאוד אלמנטים בכל סופגנייה, וכל אחת מהן ממולאת, מצופה ומקושטת בעבודת יד. שלא לדבר על העובדים הזמניים, שאני הייתי אחד מהם, שנשכרים כדי להצליח למלא את הביקוש. אף אחד לא מכריח את הלקוחות לקנות סופגניית פרימיום ב-18 ש”ח עם כל מיני שכבות ותוספות וצבעים. יש מספיק מקומות בהם אפשר לקנות ארבע סופגניות ריבה בעשרה שקלים ואפשר להסתפק בזה. מאידך, אם מישהו משתדל להימנע מזלילת סופגניות ומחליט לאכול רק אחת או שתיים בכל חג השמן הזה, אולי יעדיף כבר להשקיע יותר ולקבל יותר.

גם הכתיבה שלי היא מוצר פרימיום ויש לה עלות. היא כוללת את כל הניסיון שלי, הידע שלי בכתיבה והתובנות שיש לי לגבי כל לקוח, כל קהל יעד וכל מטרה של כל טקסט. בטח שאפשר לפנות אל צ’אט ג’יפיטי ולבקש ממנו לכתוב בחינם. אפשר גם לשלם כמה גרושים על מנוי חודשי. זה זול יותר מכותב תוכן אנושי, ועם זאת גם פחות מוצלח, פחות יעיל, פחות מעניין לקריאה, פחות הכל. אני לא נגד כתיבה רובוטית אוטומטית כזאת (טוב, אולי קצת כן) – ובעיקר חבל לי שרבים רואים בה תחליף ממשי, כשהיא בעצם רק כלי. אם רוצים לכתוב מאמר גנרי רק כדי שיהיה קצת תוכן באתר וממילא אף אחד לא יקרא את זה אף פעם אז מילא. אבל אם רוצים דף נחיתה שממש ישיג את המטרה שלו, ולא רק כדי לומר “יש לי דף נחיתה” ולהסתפק בביצועים בינוניים, לא עדיף להשקיע יותר ולקבל יותר?

עוד כמה דברים משותפים בקטנה

סופגנייה חייבת להיות יפה. אם הקצפת עקומה, אם אין מספיק פטל או קריספי ופל, או אם מישהו שכח לפדר אותה באבקת סוכר (אהמ, קרה לי יותר מפעם אחת…) – אז היא לא תהיה אטרקטיבית ואנשים לא ירצו לקנות אותה. באופן דומה טקסט צריך להיראות טוב ויזואלית. לא גושים עצומים של מלל צפוף, אלא מרווח, אולי עם תמונות או סרטונים בין לבין, אחרת הקהל עלול להירתע מלקרוא אותו.

סופגנייה נמעכה? התייבשה? נשארה בטעות מהיום הקודם? זאת כבר לא סופגנייה שמשתמשים בה. היא חייבת להיות טרייה, שמנמנה ורכה, כדי להזמין את הלקוח לעשות בה ביס וליהנות ממנו. אני חושב שבאופן דומה גם טקסט צריך להיות טרי ורענן – כלומר לאו דווקא לדבר על חדשות האתמול או על דברים שכוווווולם מדברים עליהם. תראו את המאמר הזה ממש: באיזה עוד אתר של כותב תוכן תמצאו השוואה בין כתיבה לבין סופגניות? 😉

תראו כמה התקדמנו! פעם אפשר היה להשיג רק שני סוגים של סופגניות: עם ריבה או בלי כלום. היום אפשר למצוא מגוון משוגע של סופגניות בצבעים, טעמים ומרקמים שונים ומשונים, וזה בזכות יצירתיות מצד אחד וחדשנות טכנולוגית מצד שני – כזו שמאפשרת למשל לפזר פטל או מנגו מיובשים כדי לשדרג את סופגניית המלבי או הסוויט-סאוור בהתאמה. גם הכתיבה השתנתה לאורך השנים, ואם פעם היה מספיק לכתוב טקסט סתמי ולזרוק אותו לאתר כדי שיגיעו אליו גולשים מגוגל, היום כבר יש כלים מתקדמים שמאפשרים לנתח ביטויי מפתח, לכתוב טקסט בבינה מלאכותית (שצריך לעבוד עליו וממש לא לעשות קופי-פייסט!) ואפילו למדוד את האפקטיביות שלו. מדהים באיזו תקופה מרתקת אנחנו חיים, אה?

טוב, מספיק להפעם

כמו שאפשר אולי להבין, היו לי הרבה שעות של מחשבה בחדר הציפויים של רולדין.

רק כדי לסכם: כתיבה אולי נראית כמו עולם אחר לגמרי מציפוי סופגניות; אבל יש קווי דמיון מעניינים בין התחומים האלה – בין אם התוצאה היא טקסט רהוט שכיף לקרוא או סופגנייה צבעונית ויפה שכיף לאכול. 🙂