אילו יכולתי להיות כותב תוכן שגם קורא מחשבות, יכול להיות שלעולם לא היה צורך בשום סבב תיקונים. הייתי פשוט נכנס לראש של הלקוח וכותב בדיוק את מה שצריך. אבל אני לא קורא מחשבות. לא משנה כמה אשאל ואראיין, לפעמים נדרשים סבבי תיקונים. אחד, שניים, לפעמים יותר.
לאחרונה יצא לי לבצע לא פחות משישה סבבי תיקונים לאותו טקסט. שישה! זה המון, וחריג בשבילי.
מה קרה שם?
למה כל כך הרבה?
האם אפשר היה לקצר את הדרך?
והאם אפשר להימנע מביצוע סבבי תיקונים אינסופיים? (רמז: בטח שאפשר!)
מאמר זה הוא קייס סטאדי שאני עושה לעצמי, ויש בו תובנות גם לכותבי וכותבות תוכן וגם ללקוחות.
מה זה סבב תיקונים?
ככה זה עובד: בדרך כלל אני נפגש עם הלקוח בטלפון או בזום. לפעמים רק במייל או וואטסאפ. אחר כך אני כותב על פי מיטב הבנתי את המשימה, ואז מגיש ללקוח. הוא קורא את הטקסט (או היא, כן? ניטרליות מגדרית בצד כרגע) – וכאן עשויה להתרחש התנגשות ראשונה בין הציפיות שלו לבין התוצר שהוא רואה בעיניים.
הרי קודם, כשהוא ביקש מאמר מקצועי, ‘אודות’ או משהו, הוא כבר דמיין משהו בראש. האם התוצאה שאני כתבתי תתאים למה שהוא דמיין?
אם כן – הוא מאשר את המאמר וכולם שמחים.
אם לא – הוא מעיר הערות. מתקן, מחדד, לפעמים שולח אותי להוסיף פיסקה.
ואז אני ניגש למה שמכונה ‘סבב תיקונים’: מתקן, משכתב, מחדד, לפעמים מוסיף או גורע – ומגיש לו שוב לאישור או להערות. וחוזר חלילה. פעם אחת, פעמיים, כמה שצריך. אפילו שש, אם אין ברירה. ואם צריך יותר, אז יותר.
לפעמים זה מרגיש ממש ככה:
סיבות אפשריות לסבבי תיקונים
לפעמים הטקסט שלי מאושר כבר בפעם הראשונה. אני אוהב שזה קורה. זה משמח אותי מאוד.
יש לקוחות שמאשרים לי טקסטים על הפעם הראשונה ואני אומר להם: “לא, נו, ברצינות, תקרא שוב. חפש. תן לי הערות” – אבל אם אין הערות אז זה כיף גדול.
ולפעמים יש הערות שמצריכות סבב תיקונים. הנה כמה סיבות אפשריות:
לא הבנתי את המשימה
כן, גם זה קורה: הלקוח הסביר מה הוא צריך, אני הבנתי מה שהבנתי, ופשוט יכול להיות שמה שהבנתי זה לא בדיוק מה שהוא התכוון שאני אבין. לאחרונה, למשל, לקוחה חדשה ביקשה שאכתוב דף נחיתה בנושא מסוים. משהו הפריע לי אז ביקשתי דוגמה למשהו דומה, ורק אז הבנתי שהיא מתכוונת לדף של קטגוריה בחנות המקוונת באתר שלה. טוב ששאלתי לפני שכתבתי, אה?
מה אפשר לעשות? כאמור, לשאול שאלות. להרחיב. לפעמים לצרף דוגמאות ולשאול “לזה התכוונת?!”. אני אוהב לשאול גם דברים שלכאורה לא קשורים ישירות למשימת הכתיבה, ואפילו מזמין את הלקוח לשלוח לי כמה שיותר מידע במייל (“שלח הכל, גם אם אתה לא בטוח. אני כבר אסנן!”). כמה שיהיה לי יותר מידע, יותר טוב. ועדיין יכולות להיות אי הבנות, אז אין מה להתבייש לשאול.
ריבוי דעות (או: יותר מדי טבחים מקדיחים את התבשיל)
סיבה אחרת יכולה להיות שהלקוח הוא כמה אנשים בבת אחת. במקרה של ששת סבבי התיקונים שתיארתי לעיל, ללקוח היו שלושה ראשים: נניח מנכ”ל, סמנכ”ל וראש מחלקת שיווק. כל אחד מהם רצה לקרוא את הטקסט. לכל אחד היו הערות. לכל אחד דעה משלו. אחד אומר כך, שני אומר אחרת. ואני, ככותב התוכן, הייתי צריך למצוא דרך לנסח את הדברים ככה שכולם יאהבו ולאף אחד לא יהיו הערות. מורכב.
מה אפשר לעשות? אני משתדל לדבר רק עם ראש אחד. “מול מי אני עובד? מי מאשר לי טקסטים?”, אני שואל, וברגע שמגדירים לי מי זה – אני עובד מולו. שהוא יתווכח עם האחרים, שיעשו דיונים בינם לבין עצמם. אני? מול אחד, בבקשה.
הנחיות חדשות שלא היו במקור? זה לא סבב תיקונים!
יש כאלה שקוראים לזה סבב תיקונים, אבל חשוב להבהיר: אם רק אחרי שנשלחתי למשימת כתיבה עלו בדעתו של הלקוח תובנות חדשות, כיוונים, צרכים או רעיונות שלא היו שם במקור – סביר להניח שזה לא סבב תיקונים אלא קולע להגדרה של טקסט חדש לגמרי.
דוגמאות שהיו באמת:
- כתבתי מאמר מקצועי אינפורמטיבי, ארוך ומפורט לאתר הלקוח. הלקוח אמר שזה אחלה… אבל רק בוא נקצר את זה בשליש ונהפוך את זה לפוסט שיווקי בפייסבוק.
- כתבתי ‘אודות’ ללקוח והוא ביקש עוד גרסה של אותו טקסט, אבל בשינויים קלים, לאתר נוסף שלו.
- לקוח ביקש תוכן בנושא X, קיבל אותו – ואז אמר בעצם בוא נשנה את הנושא ל-Y.
כל אלה מקרים שקרו באמת – ולא, אלה לא סבבי תיקונים. במיוחד כשנדרש שכתוב רחב-היקף, אבל לא בהכרח, כל אחד מאלה הוא טקסט חדש ומתומחר בנפרד.
כמה שיותר תיקונים בכל סבב
אני נוהג לבקש מלקוחותיי שיעירו את כל ההערות שיש להם עוד לפני שאני מתחיל לתקן. סיימתם להעיר? אני ניגש לסבב תיקונים. כל מה שיעירו אחר כך כבר ייכנס לסבב התיקונים הבא.
ולמה זה חשוב? כי כש”מטפטפים” את התיקונים, זה לא נגמר. במקרה הספציפי של ששת הסבבים, רוב ההערות של הלקוח היו על פסקאות הסיום דווקא. לא יודע למה. פה ושם הייתה הערה על פסקאות אחרות, אבל בעיקר על הסוף. רק אחרי סבב תיקונים ראשון הוא התפנה להעיר על שאר הפסקאות. ומה, הגיוני לעשות סבב תיקונים נפרד לכל פסקה?
אגב, זה סיפור משעשע: אני זוכר בוודאות שבפגישה הראשונה הלקוח אמר שלחברה יש שלוש חטיבות, וככה כתבתי. רק בסבב התיקונים השני(!) הוא אמר “רגע, בעצם אין לנו שלוש חטיבות. יש לנו חמש”. ורק בסבב התיקונים החמישי(!!!), אחרי ששכתבתי והשחזתי את החלק של השותפים שלוש פעמים!!! פתאום אחד מהראשים האחרים אמר “אוי, שכחנו את איציק. צריך להוסיף גם את איציק”.
בסבב החמישי! איציק, אני במקומך הייתי נעלב.
מה אפשר לעשות? כאמור, אני מבקש שיאמרו לי שסיימו להעיר הערות ורק אז ניגש לסבב תיקונים. אפשרות נוספת היא לתמחר סבבי תיקונים בנפרד: אם אני אומר ללקוח שמגיעים לו שני סבבי תיקונים ומהשלישי ואילך כל אחד עולה X שקלים, הוא בדרך כלל נוטה להיות יסודי מאוד בהערות שלו… 😉
סבבה מה לא, אבל מה כן?
הנה משפטים שאומרים לי שהטקסט לא טוב, אבל לא עוזרים לי בשום צורה לתקן אותו:
“זה לא מדויק.”
“זה לא נכון.”
“פחות.”
כלומר, המשפטים האלה וזהו. בלי תוספת, בלי המשך.
סליחה, איך אני אמור לתקן את הטקסט עם הערות כאלה? כשאני יודע שמשהו לא בסדר אבל לא יודע איך לתקן את זה.
- במקום “זה לא נכון”, תגידו “זה לא נכון. צריך להיות כתוב XYZ”.
- ובמקום “זה לא מדויק”, תגידו “זה לא מדויק, עדיף לכתוב 123”.
- ובמקום “פחות”… לא, לעולם אל תגידו “פחות”. זה אפילו קצת מעליב.
בקיצור, אם רק תאמרו שמשהו בטקסט לא בסדר אבל לא תאמרו מה אמור להיות במקום, אוכל רק לנסח אותו דבר במילים אחרות ולקוות שאיכשהו הניסוח הזה יקלע למטרה. ממש ירייה באפלה. לפעמים זה מצליח, אבל הסיכוי מאוד קטן.
מה אפשר לעשות? לא להגיד רק “מה לא”, אלא גם לכוון אותי מה כן. אני לא מבקש “אוקיי, אם טעיתי אז בוא תכתוב בעצמך וזהו”. חלילה, כתיבה זה התפקיד שלי. אבל רמז, כיוון, קישור למקור מהימן, משהו שיעזור לי לשפר.
בסוף זה מצליח
כשאני פוגש לקוחות חדשים, בשלב תיאום הציפיות אני נוהג לומר “את הסקיצה הראשונה לא תאהבו”. כי אנחנו עדיין לא מכירים, כי זאת פעם ראשונה, כי כל מיני סיבות. ואז אני מוסיף מיד: “אבל אז נעשה סבב תיקונים אחד, אולי שניים, כמה שצריך – בסוף נגיע לטקסט המושלם”.
אז כן, סבב תיקונים או שניים זה סביר. אפילו הגיוני. במקרה שתיארתי קודם, זה ארך שישה סבבים. בסדר, לפעמים יש גם אפס סבבים. בממוצע אני עדיין עומד על סבב תיקונים אחד או שניים. זה נראה לי בסדר גמור.