לפני זמן מה גיליתי שמישהו העתיק ממני תוכן שכתבתי. ליתר דיוק, חלקים נרחבים מתוך מאמר מקורי שכתבתי לאתר של עצמי. אני אמנם לא יכול לספר את הסיפור המלא מסיבות משפטיות (אוי, עשיתי ספוילר להמשך); אבל הנה הזדמנות לדבר על העתקת תוכן: למה לא להעתיק מאחרים, ומה לעשות אם העתיקו ממך.
למה לא להעתיק תוכן?
הנה שלוש סיבות שעולות בדעתי, ככה מהשרוול:
1. קודם כל כי זה לא יפה.
1. קודם כל כי זה לא יפה.כן, אני נאיבי, ולדעתי זו הסיבה החשובה ביותר להימנע מהעתקת תוכן: זה פשוט לא יפה להעתיק בלי רשות. הרי מישהו עבד, טרח, חקר, בדק, כתב, ניסח, ערך ופרסם. מה זה ככה לבוא ולקחת לו? ראית טקסט מעולה שאהבת? יאללה, לכתוב טקסט מעולה משלך. עם נקודת המבט שלך. דוגמאות משלך. ערך משלך.
אגב, לא מספיק לתת קרדיט בדיעבד או להביא קישור למקור. צריך רשות, ומראש.
2. העתקת תוכן? זה מקלקל לך בגוגל.
ברגע שהאלגוריתם של גוגל מזהה תוכן משוכפל, כלומר תוכן זהה שקיים בו זמנית ביותר ממקום אחד, הוא מעניש. וזה לא נעים. העונש יכול להיות, למשל, פגיעה משמעותית בדירוג האתר המעתיק בתוצאות החיפוש. שמעתי גם על מקרים שבהם גוגל זיהה אתרים שהעתיקו תכנים והעלים אותם מתוצאות החיפוש. זה חתיכת עונש.
אגב, פעם זה היה אקראי למדי, ושמעתי על מקרים שבהם דווקא האתר שבו עלה הטקסט המקורי הוא זה שנענש. להבנתי היום האלגוריתם כבר יודע טוב יותר מי המקור ומי המעתיק שיש להעניש. לא כיף לקבל עונש מגוגל.
3. כי העתקת תוכן היא עבירה על החוק. אה, אולי הייתי צריך להתחיל בזה.
העתקת תוכן ללא רשות היא הפרת זכויות יוצרים. אני לא משפטן ולא יכול להסביר לעומק, אבל אם הבנתי נכון: ברגע שכתבתי תוכן מקורי משלי, הוא הרכוש שלי בדיוק כמו הלפטופ שאני כותב עליו. התוכן עצמו איננו פיזי, ולכן הוא נקרא קניין רוחני, ועדיין – הוא שלי. אי אפשר לקחת לי אותו בלי רשות. גם לא חלקים מתוכו. ואם כבר נלקחו חלקים מתוכו ללא רשות, אז על פי החוק במדינת ישראל מגיע לי פיצוי כספי נאה – מבלי שאפילו אצטרך להוכיח שנגרם לי נזק. עוד על זכויות יוצרים בוויקיפדיה.
העתקת תוכן: הסיפור שלי (מה שאפשר לספר)
העתקת תוכן: הסיפור שלי (מה שאפשר לספר)עליתי על זה לגמרי במקרה. באותו רגע אפילו לא הבנתי מה אני רואה, אז בדקתי שוב למחרת. כן, אלה טקסטים שאני כתבתי, באתר של מישהו אחר. הלם. בהמשך חיפשתי את נושא המאמר בגוגל וגיליתי שהמאמר של המעתיק מופיע גבוה יותר בתוצאות החיפוש מאשר המאמר המקורי שלי. כלומר הוא גם העתיק ממני תוכן וגם השתמש בו כדי לעקוף אותי בגוגל.
כן, הכי “ההעתקת וגם עקפת?”.
בדיקה מעמיקה יותר גילתה שהוא העלה מאמר “משלו” בנושא שאני כתבתי עליו כמה שנים(!) לפני כן. המאמר “שלו” אמנם היה רחב יותר, אבל אי אפשר לטעות בזה: היו בו משפטים שלמים בניסוחים דומים לשלי, ושהופיעו קודם אצלי. טוב, פה ושם הוא השמיט איזו ו’ חיבור, ויתר על פסיק או החליף סדר של סעיפים. לדעתי זה רק מוכיח שאותו מעתיק ניסה להימנע ממצב שבו האלגוריתם של גוגל יזהה את התוכן הזה כמשוכפל. לעומת זאת, בקריאה בעיניים אנושיות ברור מאוד שמדובר באותו טקסט בדיוק.
פניתי לעורך דין שמתמחה בדיוק בתחום הזה. הוא הסכים שהדמיון בין הטקסטים גדול מכדי לטעון שזה מקרי. לדבריו, משמעות העתקת התוכן הייתה הפרת זכויות יוצרים שבעבורה אני זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק. אמנם לא הייתי חייב לתבוע, ובכל זאת החלטתי שכן (פירוט בהמשך).
אז שכרתי את שירותיו של עורך הדין – והוא המשיך מכאן. המעתיק מיהר להתחמש בעורך דין משלו, ואחרי כמה שבועות של מיילים הגענו לפשרה: התוכן המועתק הוסר, קיבלתי פיצוי כספי קטן, והסכמתי לא לחשוף את הפרטים. זו הסיבה שגם את הפרטים המעטים שכבר חשפתי – טשטשתי ושיניתי.
מה לעשות אם העתיקו ממך תוכן?
קודם כל לתעד. לצלם מסך ולשמור במקום בטוח. אני צילמתי מסכים שבהם הופיעו הטקסטים המועתקים וליתר ביטחון גם את המקומות בהם הופיעו הטקסטים המקוריים שכתבתי. צילמתי גם סרטון וידאו שבו רואים איך חיפוש בגוגל של נושא המאמר מציג קודם את המאמר שכולל את התוכן המועתק ורק אחר כך את זה שבו התוכן המקורי.
אחרי שההעתקה תועדה, יש שתי אפשרויות:
1. לפנות למעתיק ולבקש בנימוס להסיר את התוכן המועתק
יש הרבה אנשים שלא מבינים את המשמעות של העתקת תוכן. ממש כמו שיש כאלה שמשתמשים ב”תמונות מגוגל”, מתוך מחשבה שזה בסדר (וזה לא בסדר!). לכן יכול להיות שהפניית תשומת הלב של המעתיק במייל או בתגובה תספיק כדי לפתור את העניין: הוא יאמר “אופס, סליחה, לא ידעתי או לא שמתי לב”, ימחק, והנה נגמר הסיפור.
יכול להיות שהמעתיק יתעלם מהבקשה, או שכלל לא ניתן יהיה לדעת מי המעתיק. במקרה כזה, יש פלטפורמות שניתן לדווח בהן על הפרת זכויות יוצרים. אני זוכר שכשעבדתי כמנהל בלוגיה בתפוז, קיבלתי מדי פעם דיווחים ותלונות על הפרת זכויות יוצרים בבלוגים. במקרים כאלה נעשתה בדיקה מסוימת, ואם תלונה נמצאה מוצדקת – התוכן המועתק נמחק. ובעוד הבלוגיה של תפוז כבר לא קיימת, אותו עיקרון נכון גם במקומות אחרים. כאן לדוגמה ניתן לדווח על הפרת זכויות יוצרים בגוגל | פייסבוק | אינסטגרם.
2. אם הצדק איתך – אפשר גם לתבוע
זה מה שאני עשיתי. או, ניסיתי לעשות. ידעתי שאני צודק, הייתי מוכן ללכת עד הסוף, להעיד בבית משפט ולדרוש פיצויי ענק. עם זאת, בשלב מסוים התהליך עייף אותי. בסופו של דבר העדפתי להגיע לפשרה ולוותר על בית המשפט. בחרתי לקחת ניצחון קטן מאשר להמשיך להילחם על ניצחון גדול יותר.
אם בחרת לקחת עורך דין, הוא זה שיעשה את רוב העבודה מעכשיו והלאה. לך נותר רק לקבל החלטות (כגון “האם אקבל את הצעת הפשרה?”). לא אמורה להיות שום תקשורת ישירה בינך לבין המעתיק. הכל דרך עורכי הדין. עורך הדין שלי נהג לעדכן אותי בכל התפתחות, ייעץ לי ונלחם בשבילי.
חסרונות של תביעה בגין זכויות יוצרים:
- זה עולה כסף. הרי צריך לשלם לעורך הדין. יש עורכי דין שמבקשים שכר טרחה נקוב וסופי; יש המבקשים אחוז מסוים מן הפיצוי. לעיתים גם יהיה צורך בפעולות נלוות (למשל, איתור כתובת המגורים של המעתיק היה כרוך בתשלום נוסף).
- זה עשוי לקחת זמן. הרבה זמן. לעיתים חודשים ארוכים. במקרה שלי גם נפלתי על איזו פגרה של בתי משפט שיצרה עיכוב סתמי לגמרי.
- ולפעמים, אם ההעתקה לא מאוד מובהקת, ואם השופט שאליו הגיע התיק לא השתכנע – אפשר גם להפסיד בתביעה כזו.
למה רציתי לתבוע למרות החסרונות?
בהתחלה היו שתי סיבות: ראשית, העובדה שהיו שינויים מינוריים בטקסטים (פה ו’ חיבור, שם פסיק, שינוי סדר סעיפים) – גרמה לי לחשוב שלא מדובר בהעתקה בתום לב. לדעתי, המעתיק העתיק במכוון תוך ניסיון למנוע מגוגל לזהות שמדובר בתוכן משוכפל.
שנית, העובדה שהמאמר עם התוכן המועתק עקף אותי בגוגל. נתקלתי בזה לגמרי במקרה, אז אי אפשר לדעת כמה גולשים או לקוחות פוטנציאליים יכולים היו להגיע לאתר שלי במקום לאתר שלו. נכון, המאמר “ההוא” היה רחב יותר וכלל מידע נוסף שלא היה במאמר שלי, ועדיין, חלק מהבסיס שלו היה טקסט שאני כתבתי. אגב, עדכנתי, הרחבתי ושיפרתי מאז את המאמר שלי. היום הוא המקיף יותר.
תוך כדי תחלופת המכתבים בין עורכי הדין שלנו, צפה גם סיבה שלישית: בשלב מסוים המעתיק רמז שההעתקה הייתה בכלל הפוכה. כלומר, הוא העז לטעון בין השורות שהמאמר שלו הוא המקורי! החצוף!
העתקת תוכן היא מחמאה?
במהלך כתיבת שורות אלה נזכרתי במקרה אחר שבו העתיקו ממני: עבדתי כקופירייטר מתחיל, טרי ונלהב בחברת אונליין מרקטינג. אחד הפרויקטים הראשונים שלי היה סדרת באנרים נחמדה. אני ממש זוכר שהמנכ”ל החמיא לי עליה כשנפגשנו במקרה במסדרון. אחרי כמה ימים חברה מתחרה העלתה באנרים עם קריאייטיב כמעט זהה. אני זוכר שחשבתי אז שזו מחמאה מטורפת – ולא עשיתי עם זה שום דבר. ממילא הזכויות לקריאייטיב היו של החברה שעבורה עבדתי בזמנו, ולא שלי.
גם היום יש כותבי תוכן, ויוצרי תוכן בכלל, שמקבלים את ההעתקה כמחמאה. והיום, בעיני, זה עדיין לא מצדיק העתקה. כשאני כותב תוכן לעסק אני בד”כ נותן לו את הזכויות על הטקסט שכתבתי; אבל אם כתבתי לעצמי, לאתר שלי, לעסק שלי – אלה הטקסטים שלי. אפשר להשתמש בהם כמקור ללמידה, לשיפור או להשראה, ואפשר גם לבקש רשות להשתמש בהם כמו שהם. בלי רשות? לא יפה.
פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך
אין לי לייקים או תגובות לפוסט. למחוק?
השקעת שעות בפוסט מעולה, אבל הוא לא הצליח כפי שציפית. בזבוז זמן? ממש לא, להיפך!
כמה ארוך צריך להיות דף נחיתה?
כמות המלל בדף הנחיתה משפיעה על האורך שלו, ולכן גם על ביצועיו והשגת מטרותיו. האם דף נחיתה צריך להיות ארוך או קצר?
לכתוב בגובה העיניים
אנחנו מדברים בצורה שונה אל ילדים, קשישים או חברים. זו גם הסיבה שכדאי לכתוב בגובה העיניים של קהלי יעד שונים
תודה על הפוסט.
לא מזמן כותבת תוכן עבור עמוד אינסטגרם (שאינו בבעלותה) העתיקה ממני פוסט ותהיתי מה לעשות בנושא. ממש עשית לי חשק לבדוק את העניין עם עורך דין. במיוחד בגלל התעוזה בשינוי מילים מסויימות כדי להסתיר במעט את ההעתקה (שעדיין בולטת, חבל שלא שינתה עוד כמה מילים..)
תיעדת? קודם כל לתעד. אחר כך תחשבי מה לעשות עם זה.
כפי שכתבתי, יכול להיות שזה לא יגיע לפסים משפטיים. בפעם אחרת שקרה משהו דומה, הערתי למישהו והוא פשוט מחק – אבל הספקתי לצלם מסך. בעיני עדיף שיהיה תיעוד ולא אשתמש בו מאשר שאזדקק לתיעוד ולא יהיה לי.
שמח שמה שכתבתי עשה לך חשק לבדוק. 🙂