חמישה כללי שכתוב תוכן למטרות חידוד ושיפור

המאמר הזה מביא טיפים של שכתוב תוכן מקורי למטרות חידוד המסרים ושיפור הטקסט. למאמר בנושא שכתוב מאמרים במטרה למזער את הדמיון בין טקסט מקורי לטקסט שמבוסס עליו – הקליקו כאן.

“הסוג היחיד של כתיבה הוא שכתוב”

זהו ציטוט ידוע למדי שמייחסים בד”כ לארנסט המינגוויי, שלוכד במדויק את עבודת כותב התוכן: אחרי שסיימנו לכתוב מאמר, פוסט או תוכן אחר, עלינו לשכתב אותו עד לשלמות.

לא קל לאדם לשכתב טקסט שהוא בעצמו כתב. יעיד על כך כל כותב תוכן, בלוגר או עיתונאי. הרי מספיק קשה לכתוב בפעם הראשונה, אז עכשיו נחזור ונשכתב את הכל?

ובכן, כן. בספרו הנהדר “על הכתיבה” ממליץ סטיבן קינג:
כתבו כשהדלת סגורה ושכתבו כשהדלת פתוחה: הכתיבה הראשונית מעמידה אותנו, הכותבים, במרכז. כשאנחנו כותבים לראשונה, אנחנו בעצמנו מבינים מה אנחנו מנסים לומר. ואז, השכתוב מעמיד את הקורא במרכז. זה מה שמסדר את כל מה שכתבנו והופך אותם לרעיונות וטיעונים.

איך משכתבים?

שכתוב תוכן חייב להיות נטול אמוציות וללא רחמים. כאילו מדובר בטקסט של מישהו אחר לגמרי.

זכרו: לא מספיק להתחיל לקרוא את הטקסט מן העמוד הראשון ולתקן דברים קטנים תוך כדי קריאה. זה לא ישפר את הטקסט כראוי. המפתח הוא ראייה רחבה של הטקסט, על הנקודות החזקות והחלשות שבו. רק לאחר שנזהה את הנקודות הללו, נוכל לבצע שינויים משמעותיים שישפרו את הטקסט. זה כבר יהיה שכתוב של ממש.

1. נבחין בין טוב לרע

מטרת השכתוב היא להפוך את הטקסט לטוב יותר. לשם כך עלינו לפתח את היכולת להבחין בין טקסט טוב לטקסט רע. החדשות הטובות הן שאין כאן “נכון” או “לא נכון”. זה לגמרי עניין של הטעם האישי שלנו.

איך מפתחים טעם אישי לגבי המאפיינים של טקסטים טובים? פשוט קוראים! מוצאים ברשת תכנים בשלל נושאים ואוספים כאלה שאנחנו אוהבים. בהמשך מבצעים מעין הנדסה לאחור (Reverse Engineering) לטקסטים שנשאו חן בעינינו. ואז מאתרים דברים שהכותב המקורי עשה ורושמים אותם בצד. אחר כך ננסה לחקות את הדברים הללו בתכנים שנכתוב בעתיד.

2. נתרחק מבעיות נפוצות

אמנם כתיבה טובה היא עניין של טעם, אבל יש בעיות נפוצות שחוזרות בטקסטים פחות טובים. ברגע שנהיה מודעים להן, נזהה אותן ביתר קלות בטקסטים שכבר כתבנו או נימנע מהן מלכתחילה:

פתיחות ארוכות

בדרך כלל, הטקסט שכתבנו בהתחלה הוא ה”חימום” עד שנכנסים לקצב. זה גם הטקסט שהכי קל להשאיר על רצפת חדר העריכה.

סדר רעיוני

תהליך מחשבתי טבעי בעת כתיבה יכול להיות משהו כזה:

• סקירה של בעיה כלשהי
• הרקע של הבעיה
• מקורות מידע נוספים או פתרונות של צלחו
• הפתרון שאנחנו מציעים

זהו תהליך מצוין עבור הכתיבה הראשונית, אבל יש בו בעיה: במקרה הטוב, הוא דוחק לסוף את הדבר המשמעותי ביותר – “הפתרון שאנחנו מציעים”. במקרה הרע, הוא ממסמס אותו לחלוטין. לכן נרצה לשנות את הסדר כדי להציג את העיקר בתחילת הדברים.

ביטויים המרמזים על כתיבה לא ברורה

ביטויים מסוימים רומזים שלא העברנו רעיון במלואו ולפיכך אנחנו מסבירים אותו שוב, או מזווית נוספת. הכוונה לביטויים כמו “כלומר”, “בשורה התחתונה” או “במילים אחרות”. אלה יכולים להיות ביטויים לגיטימיים בטקסט, כמובן; אבל לפעמים אלה פעמוני אזהרה שנרצה לבחון בתשומת לב.

במילים אחרות (ראית מה עשיתי כאן?) –  אם נסיר אותם, נאלץ את עצמנו להתמקד. הרעיון יתבהר, והטקסט ישתפר.

3. נפעל על פי כללי שכתוב תוכן

כללים הם עוגנים שמאפשרים לנו להתנהג ולפעול ביתר קלות. במקום שנבהה בדף בלי מושג מאיפה נתחיל, פשוט ניישם מספר כללים שהגדרנו מבעוד מועד. כך נתמקד בתוצאה הרצויה, נשבור הרגלים ונבחין במקומות בעייתיים בטקסט שקודם לא ראינו.

הנה כמה הצעות לכללי שכתוב:

כלל ה-25/25

נניח שכתבנו טקסט באורך 1200 מילה ונראה לנו שהוא ארוך מדי. על פי כלל 25/25 נעשה שני דברים:
1. נקצץ 25% מן המילים בטיוטה הראשונה ונקבל “טיוטה שנייה”.
2. נקצץ 25% מן המילים בטיוטה השנייה.
ניישם את הכלל על הטקסט – ונגיע לאורך סביר של כ-675 מילים.

מטרת הכלל משולשת: ראשית, צמצום מספר המילים כמעט תמיד משפר את הטקסט. שנית, הצבת יעד מספר מילים מאלצת אתנו לשקול מה חייב להישאר בטקסט ומה לא באמת נחוץ. שלישית, הכלל עוזר לנו למצוא חלקים בטקסט שאולי אהבנו בטיוטות הראשונות אבל הם לא באמת חשובים.

לא להגזים עם סימני הפיסוק

פיסוק הוא חלק בלתי נפרד מן השפה ולפיכך אנו מוכרחים לשלב סימני פיסוק בטקסט. רק לא יותר מדי. באופן כללי כדאי לזכור את הקווים המנחים הבאים לגבי פסיקים:
– ככלל, לא עושים רווח לפני סימן פיסוק אלא רק אחריו.
– שימוש מוגזם בפסיקים פירושו משפטים גרועים למדי. אם יש לנו משפט ובו יותר מפסיק אחד, נחלק אותו לשני משפטים. אולי ליותר.
– נקודה-פסיק היא סימן פיסוק שאינו מוערך דיו, אבל אם אינכם בטוחים מתי להשתמש בו – מוטב שלא תעשו זאת.

לקריאה נוספת: שלוש שגיאות סימני פיסוק שאסור לעשות

4. סיימנו לשכתב? נשכתב שוב

שכתוב הוא תהליך שכדאי לבצע כמה שיותר פעמים כדי להתקרב לשלמות הנכספת. לכן, אחרי שיישמנו את כל השיטות והטיפים שתוארו לעיל, נתחיל הכול מהתחלה.

ושוב, ושוב, ושוב.

…עד שנרגיש שזהו. הגענו לנקודה שבה כבר לא עולה בדעתנו שום דבר שאפשר להוסיף, להוריד או לשנות.

5. נבקש משוב מאדם אחר

כעת נבקש ממישהו אחר לקרוא את מה שכתבנו ולומר את דעתו. זה יכול להיות בן משפחה, חבר או קולגה. זה יכול להיות עורך תוכן או יועץ מקצועי אחר. אצלי, למשל, אשתי היא בדרך כלל הראשונה שקוראת את התכנים שלי. הרעיון פשוט: נקודת מבט חיצונית ורעננה יכולה להצביע על נקודות שפספסנו או שכלל לא עלו בדעתנו. לאחר שנשפר אותן, נוכל להיות בטוחים שהתוכן שיצרנו הוא הטוב ביותר שיכולנו להוציא תחת ידינו.

סיכום

שכתוב תוכן עשוי להיות מייגע, כן. אבל הוא משפר את הטקסט. מהדק את הרעיון. הופך את הטקסט לאפקטיבי יותר. היי, לרוב אני משכתב יותר משאני כותב.

בדיוק כמו שהסופר מארק טוויין אמר:

“לא היה לי זמן לכתוב מכתב קצר, אז כתבתי מכתב ארוך במקום”