משפט-משפט: שיטה פשוטה לצלם סרטון לסושיאל

נניח שאנחנו רוצים לצלם סרטון לסושיאל. טיקטוק, ריל, יוטיוב שורט, לא משנה מה.

יש לנו רעיון, תכננו כבר מה נרצה לומר – אבל אז אנחנו מסתכלים למצלמה ו… לא זוכרים מה רצינו לומר. או ששכחנו להגיד משהו. התבלבלנו. גמגמנו. אולי שיצא לנו טקסט עם הרבה "אה…", "אמממ…." או "ו………"

מה עושים?

אחת הדרכים היא באמת לנסות ולזכור בעל פה את כל מה שהתכוונו לומר. לפעמים זה מצליח, אבל רוב הזמן זה יוצר לחץ, בלבול, לפעמים צורך להתחיל מחדש כמה פעמים עד שמצליחים להגיע מההתחלה ועד הסוף, ובקיצור – לא מתאים לכולם.

שיטה אחרת היא להשתמש בטלפרומפטר. יש הרבה אפליקציות כאלה לסמארטפון: הן מציגות את הטקסט על גבי המסך תוך כדי שהמצלמה מצלמת, ואז אפשר להקריא ישירות את הטקסט וזה נראה כאילו מסתכלים על המצלמה. הבעיה שהרבה פעמים שימוש בטלפרומפטר יוצר תחושה 'רובוטית', מלאכותית, וממש רואים שהטקסט מדוקלם ולא מדובר.

ויש את השיטה שאני משתמש בה. "משפט-משפט", אני קורא לה. יש בה טון טבעי, נוכחות דינמית, והתוצאה היא סרטון שנראה מעניין, חי ואותנטי. הנה כמה דוגמאות לסרטונים שצילמתי בשיטה הזו:

אז איך לצלם סרטון לסושיאל בשיטת "משפט-משפט"? ככה:

אני כותב תוכן לתסריט ומניח אותו על מסך המחשב לצידי, מחוץ לפריים של המצלמה.
אני מישיר מבט למצלמה, מתחיל הקלטה ואומר משפט ראשון.
פאוזה. מסתכל אל מסך המחשב, משנן את המשפט הבא. רק משפט אחד, לא יותר.
מישיר מבט למצלמה ואומר משפט שני.
פאוזה, מסך מחשב, משנן עוד משפט.
ושוב ושוב ושוב. לא נוגע במצלמה בכלל, גם אם טעיתי או התבלבלתי. פשוט חוזר שוב על המשפט האחרון. מקסימום מציץ שוב במסך כדי להיזכר. מצלם שוב. אולי כמה גרסאות (אחר כך אבחר את הטובה מביניהן). אני גם זז קצת כדי ליצור אחר כך עניין בשלב העריכה.
וכך עד המשפט האחרון.

בשלב הבא אני נכנס לתוכנת העריכה. נכון לרגע כתיבת שורות אלה תוכנת העריכה החביבה עליי היא InShot (הגרסה החינמית לגמרי מספיקה). ושם, אני פשוט משמיט את כל ההפסקות המיותרות, את החזרות ואת הבלבולים. מה שנשאר זה סרטון קצבי, חד, ברור ובעל נוכחות, שאפשר להמשיך לערוך הלאה: למשל להוסיף לו כתוביות, מוזיקת רקע וכו'.

מעבר לעובדה שמאוד קל לצלם סרטון לסושיאל בשיטה הזו – גם עבור אנשים שאין להם ניסיון מול מצלמה – יש לה יתרון ויזואלי: בזכות ההפסקות הקצרות בין המשפטים, כל שוט מצולם מזווית מעט שונה – הגוף בפוזיציה טיפה שונה, הבעת הפנים קצת אחרת – מה שיוצר מראה "קליפי" ומעניין יותר, שמתאים בדיוק לקצב של רילס או טיקטוק. לפעמים אני ממש מתרחק בכוונה מהמיקום הקודם כדי להדגיש את זה. תיכף נראה דוגמה:

דוגמה

הנה סרטון שיצרתי בשיטה הזאת של "משפט-משפט" – ומתחתיו סרטון לפני/אחרי (ליתר דיוק, אחרי/לפני), שבו אפשר לראות גם את הגרסה הסופית וגם את חומר הגלם. אפשר לראות שסרטון חומר הגלם, עם החזרות והגמגומים וההפסקות, אורך דקה ו-9 שניות, וממנו יצא אחלה סרטון באורך 23 שניות.