כותבים תוכן לפרינט? מותר להשאיר שטחים ריקים! -

כשהמקום לכתוב בו מוגבל, לעיתים אנחנו נוטים להוסיף כמה שיותר מלל על חשבון שטחים ריקים: מצמצמים את השוליים, את הרווחים בין השורות והפיסקאות. מקטינים את גודל הגופן ומוסיפים טקסט על חשבון הרווחים שנוצרו. אולי אפילו משמיטים תמונה לטובת מילים. הרי “יש עוד מקום, אז חבל לבזבז אותו”.

אבל זה לא בהכרח נכון. אני טוען שמותר, לפעמים אפילו רצוי, להשאיר שטחים ריקים.

שטחים ריקים הם לא “בזבוז מקום”

אני כותב בעיקר לדיגיטל: פוסטים, מאמרים, דפי נחיתה, ניוזלטרים וכן הלאה. על מסך של מחשב או סמארטפון, נושא השטחים הריקים פחות מורגש. הרי תמיד אפשר לגלול עוד טיפונת. או להשתמש בתפריט נגלל, או פופ אפ. או שאלה שהתשובה עליה נפתחת רק לאחר לחיצה על קישור או כפתור שמוביל לדף אחר.

אבל מדי פעם יוצא לי לכתוב גם תוכן שמיועד להדפסה, כגון טקסטים לפליירים או לפולדרים. ושם זה נושא מרכזי יותר. הרי אי אפשר “לגלול דף” שמודפס על נייר. אי אפשר לפתוח דרופ-דאון בלחיצה על פלייר. כשהטקסט מודפס, מה שרואים זה מה שקוראים. ודווקא העובדה שבהדפסה יש מגבלת מקום מובילה רבים לשאוף לנצל כמה שיותר מהשטח הקיים. להכניס כמה שיותר מידע. כמה שיותר מלל.

“הנה פה אתה יכול להוסיף קצת טקסט, אז תכתוב ככה וככה”

או:

“רגע, כדאי שנציין גם א-ב-ג. בוא נוסיף את זה מבלי לוותר על שום דבר שכבר כתבנו עד עכשיו”

ולא צריך. לא בכוח.

הרי כשממלאים כל שטח אפשרי במלל, בעצם יוצרים בלוק גדול של טקסט – והוא יכול להיות מאיים. משעמם. לא מזמין לקריאה. מין משהו שאנחנו בעצמנו לא היינו קוראים, נכון?

לכן אם תרצו לכתוב תוכן בשטח מוגבל כגון דף A4, אל תנסו למצות בהכרח כל מילימטר פנוי. להיפך:

בחרו בקפידה כל מילה שיוצאת מהמקלדת.
ציינו כל דבר פעם אחת בלבד וללא חזרתיות.
ותרו על אמירת דברים שמובנים מאליהם.
שקלו להפנות את הקוראים והקוראות למקום אחר כדי לשאול שאלות או לברר מידע שלא נכנס לטקסט (אתר, מספר טלפון, קוד QR לסריקה).

ובעיקר זכרו: שטחים ריקים הם לא “בזבוז של מקום”. להיפך, הם “מאווררים” את התוכן. הם מקלים על הקריאה, ולפיכך תומכים בהעברת המסר בצורה טובה יותר.

לשתף ב-