ואם לא בא לנו לכתוב? חמישה טיפים להתנעה

את המאמר הזה כתבתי הרבה לפני המלחמה. אבל המשפט “לא בא לנו לכתוב” מקבל משמעות חדשה בימים בהם בעלות ובעלי עסקים מנסים לחזור איכשהו לשגרה. עם כל הזעזוע והצער, הכעס והתסכול, הרי צריך לשים להתפרנס ולשים אוכל על השולחן. אז נכון, כשיש מלחמה קשה לחשוב על כתיבת תוכן לעסק, אבל אין ברירה. צריך.

איך מתחילים לכתוב גם אם לא בא לנו לכתוב?

כתבתי בעבר רשימה של כמה הצעות להתמודדות עם מחסום כתיבה. אבל מחסום כתיבה הוא דבר שקורה באמצע הכתיבה. כלומר, התיישבנו, כתבנו כבר משהו – והנה נתקענו. הפעם, הנה חמישה רעיונות שיכולים לעזור דווקא עם החלק המעצבן הזה של להתיישב ולהתחיל לכתוב. גם בתקופה מורכבת שבה קשה לחשוב על משהו אחר חוץ מהמצב הבטחוני.

משהו לשיפור מצב הרוח

באופן כללי, חשוב לעשות מדי פעם הפוגה מהחדשות ולנסות להסיח את הדעת עם משהו אחר. משהו כיפי, למרות שזה נשמע מוזר בתקופה כזאת. אצלי, למשל, זו מוזיקה. מנגינה מוכרת, שיר אהוב, ולכמה רגעים מצב הרוח משתפר. והופ, כבר יותר קל לי לכתוב.

ואם מוזיקה לא עושה לך את זה? אפשר למצוא משהו אחר שישפר את מצב הרוח: פרק בסדרה קומית בנטפליקס. יציאה לריצה קלה. נשנוש קוביית שוקולד. כל אחד ומה שעובד לו, כל אחת ומה שעושה לו טוב.

כשהמים “משתעלים”

זה דימוי משונה, אבל ככה אני חושב על הטיפ הבא: נכון שמדי פעם העירייה מכריזה על הפסקת מים? לפעמים זה גם קורה גם אחרי שאחד השכנים סוגר את המים לכל הבניין לזמן מה כדי לתקן משהו: כשפותחים את ברז המים, הם “משתעלים”: זרם המים לא רציף בהתחלה, אלא משתנק. הצנרת מגרגרת קצת. מים יוצאים ומיד מפסיקים. הברז משמיע רעשים משונים. ושוב יוצאים מים. ועוד השתנקות. ורק אחרי כמה שניות המים חוזרים וזורמים כמו שצריך.

טוב, אולי הדימוי הזה מאוד חי וצבעוני רק בדמיון שלי. הנמשל פשוט: דווקא כאשר קשה לנו להתחיל או לא בא לנו לכתוב, זה הרגע לכתוב משהו. כל דבר. נכתוב שטויות. נעלה מחשבות על הכתב. נכתוב את הרגשות שלנו. אולי נזרוק חצאי רעיונות או חצאי משפטים, ואולי נתאר של החדר שמסביבנו. נכתוב מה עשינו אתמול, נכתוב תוכניות למחר. העיקר להניח את האצבעות על המקלדת ולתת להן לזוז. כמו הברז שמשתעל (בדמיון שלי, לפחות) – זה יעזור לנו “להניע” ולהגיע לזרם הרציף של המים, כלומר של הכתיבה. כאן יש גם סרטון ריל שעוסק בטיפ הזה.

אחר כך, כשנסיים את הכתיבה, נמחק את כל בליל המילים הראשוני. ואולי, מי יודע, אולי דווקא נמצא בו פיסות קטנטנות של רעיונות טובים להזדמנות אחרת.

מתחילים בכתיבת משהו כיפי

אחד הלקוחות שאני הכי אוהב לכתוב להם תוכן הוא… אני בעצמי. לפעמים, כדי להיכנס למצב רוח של כתיבה עבור לקוחות, אני מתחיל בכתיבה לעצמי. כותב לי פוסט, או אולי מאמר. עובד על הניוזלטר הבא – העיקר שאני מתחיל עם משהו שכיף לי לכתוב.

כשאני מסיים, קורים שני דברים: ראשית, אני מרגיש סיפוק על כך שיש לי תוכן שאוכל להשתמש בו מאוחר יותר. שנית, המעבר לכתיבה עבור מישהו אחר הופך עבורי קל יותר. כי אני לא “מתחיל לכתוב”, אלא כבר כותב ופשוט “עובר למשהו אחר”.

ובקיצור, צריך לכתוב משהו קשה או משעמם? אין ברירה אלה לכתוב כשמצב הרוח בקרשים? הבה נתחיל מכתיבה של משהו קצר וכיפי. ככה המעבר לכתיבה “אמיתית” יהיה נוח יותר.

מאלצים את עצמנו לכתוב

כשאין ברירה אז אין ברירה. הרי אנחנו חייבים תוכן, נכון? אז עושים את זה “בכוח”, ואין מה לעשות: פשוט יושבים, ופשוט כותבים.

יכול להיות שהטקסט שנקבל כך יהיה קצת מאולץ. אולי משעמם, אפילו. אבל אין ברירה, אז ממשיכים. אולי בשלב מסוים ניכנס לקצב וייצא לנו טקסט מוצלח? זה יהיה נפלא. ואם לא – מקסימום נשאיר את זה לעריכה אחר כך. הרי עדיף לכתוב משהו גרוע מאשר לא לכתוב בכלל.

משחררים – ומעבירים אל כותב תוכן חיצוני

לפעמים קשה לשחרר, אבל מגיע שלב שבו צריך להודות בכך: אם קשה לך מדי להתרכז בכתיבה, ואם אין חשק אפילו לנסות ולכתוב – כדאי להוציא את המשימה החוצה. כותב תוכן חיצוני יכול לכתוב במקומך או ביחד איתך – והקוראים לא יידעו. שננסה?

עוד טיפים שאפשר לנסות כאשר לא בא לנו לכתוב: בפרק הזה של הפודקאסט “ועכשיו עם הקובץ” (הוקלט לפני המלחמה)

לשתף ב-