אני אוהב לומר שטקסט הוא כמו יין אדום. ולמה?
כאשר אוהבי יין פותחים בקבוק יין אדום, הם בדרך כלל ממתינים מספר דקות כדי שהיין "ינשום". זאת משום שמגע היין בבקבוק עם החמצן שבאוויר משפר (כך אומרים) את הריח והטעם של היין. כלומר, אפשר לשתות מיד והיין יהיה בסדר; אבל אם מתאפקים כמה דקות ורק אז שותים אותו – היין אמור להשתבח.
מה זה קשור לכתיבה ואיך טקסט הוא כמו יין אדום?
לפעמים אנחנו כותבים פוסט בפייסבוק. מייל ללקוח. מאמר באתר או הודעה בוואטסאפ. אנחנו חושבים לעצמנו "אוקיי, יצא סבבה" – ולוחצים על "פרסום" או "שליחה".
אבל…
גם כשאנחנו כותבים תוכן, כדאי לתת לטקסט "לנשום" כמה דקות לפני ששולחים. זה נכון לגבי מאמר שכתבנו לאתר בדיוק כמו שזה נכון לגבי תשובה ללקוח במייל או בוואטסאפ: לאחר שסיימנו לכתוב נעשה הפסקה קצרה: נשתה קפה, נפטפט עם קולגה, נטייל עם הכלב, מה שנרצה! העיקר שנמתין כמה דקות ונעשה משהו אחר לפני שנחזור אל הטקסט ונקרא אותו שוב.
למה כדאי שהטקסט "ינשום"?
הסוד הוא בהמתנה. הפסקה של כמה דקות מאפשרת לנו לרענן את נקודת המבט. אנחנו מתרחקים, מפנים את תשומת הלב למשהו אחר – וחוזרים בצורה קצת אחרת. זה לא הבדל תהומי, כמובן; אנחנו עדיין אותם אנשים שכתבו את המילים הללו לפני זמן קצר, אבל זה עשוי להספיק. השינוי הקטן הזה, ה"refresh" שעשינו למוח שלנו, עוזר לנו:
- לאתר שגיאות הקלדה בטקסט.
- או שגיאות כתיב שלא ראינו קודם.
- ואם כתבנו משהו בסמארטפון עם אוטוקורקט, אולי נגלה שמשהו בטקסט השתנה מבלי ששמנו לב בכלל.
- יכול גם להיות שאחרי שהטקסט "נשם" קצת, ניזכר במשהו ששכחנו לציין קודם.
- או, לחלופין, במשהו מיותר שאפשר להשמיט.
- אפילו מחסומי כתיבה נעלמים ביתר קלות אחרי הפסקה קצרה.
ממש כמו יין אדום, גם הטקסט שלנו ישתבח אחרי כמה דקות של סבלנות.
אולי יעניין אותך גם:
ואם אנחנו מחפשים עוד משהו לעשות בזמן ההמתנה שהטקסט "ינשום", אז יש גם תוכן על כתיבת תוכן באינסטגרם שלי.


פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

חמישה כללי שכתוב תוכן למטרות חידוד ושיפור
"הסוג היחיד של כתיבה הוא שכתוב", אמר המינגוויי, אבל איך לשכתב טקסט שאנחנו בעצמנו כתבנו? ובכן, כאילו זה טקסט של מישהו אחר.

אחידות סגנונית: שמירה על עקביות בכתיבה
צ'ארטר או צ'רטר? קופסה או קופסא? רצוי לכתוב נכון, אבל עדיף לכתוב באופן אחיד לכל אורך הטקסט

כותבים תוכן לפרינט? מותר להשאיר שטחים ריקים!
כשכותבים טקסט שמיועד לפרינט, שטחים ריקים נדמים לפעמים כמו בזבוז של מקום. האם זה אומר שצריך לנצל כל מילימטר לטובת מלל? להיפך!

