מילים מיותרות

אני אוהב טקסטים מהודקים. כמה שיותר קצר ולעניין, בלי מילים מיותרות.

זה לא אומר שאני נגד ‘קישוטים’, חלילה. להיפך. טקסט מוצלח צריך להיות גם מעניין, ו’קישוטים’ מעשירים את הטקסט, מדגישים או מציירים תמונה בדמיון; אבל זה חייב להיעשות להיות במידה ולא בהגזמה.

מילים מיותרות אז צילום מסך פרסומת — צילום מסך מתוך פרסומת. למה צריך “אז” בהתחלה של המשפט?

טוב, אז ככה

אם אתם מאלה שנוהגים להתחיל פוסט או סטורי במילים “טוב”, “אז” או “ככה” (או שילובים שלהן), כגון:

“טוב, החלטתי לספר שסוף סוף…”
“אז אתמול השקתי את הסדנה ו…”
“אז ככה, תמיד שואלים אותי…”

תראו קסם:

העלימו את המילים הללו מתחילת המשפט – והופ, המשמעות שלו בכלל לא השתנתה! טא-דאאאם!

עוד דוגמאות של מילים מיותרות

לדעתי, כשאני כותב תוכן בגוף ראשון, הרבה פעמים המילה ‘לדעתי’ מיותרת. גם אחיותיה, “בעיני” או “לטעמי”. ואפילו אם משתמשים בהן (ואני מודה שלעיתים אני עושה את זה) – מספיקה פעם אחת. אין צורך לחזור בכל פיסקה מחדש על ציון העובדה הברורה מאליה שאני כותב את דעתי, אלא אם שילבתי באמצע ציטוט מדעתו של אחר.
“טל, תעלה למעלה!” – אמא שלי הייתה קוראת מחלון הסלון כשהייתי ילד ושיחקתי מתחת לבניין עם חברים. אמנם אז זה פחות הפריע לי, אבל היום? בוודאי שאעלה למעלה. הרי אנחנו לא עולים למטה.
אגב, מכירים את “ראשית כל”? זה דווקא ביטוי מקובל ותקין; אבל “שנית כל” הוא כבר ביטוי שגוי משום שהמילה “כל” מיותרת. אם התחלנו ב”ראשית כל”, ההמשך צריך להיות “שנית”, “שלישית” וכו’.
ואם אנחנו מספרים על ילד שהוא “חכם ופיקח” או “חתיך ויפה”? הרי מדובר במילים נרדפות, אז אולי מספיקה אחת מהן.
אה, ולמה בעצם אנחנו צריכים את המילה ‘בעצם’ במשפט הזה?