איך לזהות חזרתיות בטקסט ומה לעשות כשהיא מוגזמת

העברית שפה יפה, עשירה ומלאה במילים נרדפות – אבל לעיתים תוך כתיבה נוצרת לנו איזושהי חזרתיות בטקסט: בלי לשים לב אנחנו משתמשים באותן מילים ביטויים שוב ושוב ושוב.

למה זה טוב ולמה זה רע?

חזרתיות יכולה לסייע בהעברת מסרים, להדגיש ולעורר רגשות. לפיכך, כשעושים אותה בתבונה החזרתיות יכולה לשרת אינטרסים של טקסט ולתת לו רבדים מעניינים. מאידך, חזרתיות שמקורה בהיסח הדעת עלולה ליצור תחושה של דלות לשונית. בפרט אם כשמדובר במספר חזרות רב יחסית בטווח קצר של הטקסט. למה הכוונה? הנה דוגמה אמיתית שכתב לקוח:

"יש משהו נפלא במקום הזה. הוא מלא באנשים נפלאים, ותודה לרפי שהעביר לנו פעילות נפלאה הבוקר. הצוות נהנה מאוד והתגובות היו נפלאות".

ואני הצעתי את השכתוב הבא:

"יש משהו נפלא במקום הזה. הוא מלא באנשים נהדרים, ותודה לרפי שהעביר לנו את הפעילות הבוקר. הצוות נהנה מאוד והתגובות חיממו את הלב".

רואים מה עשיתי שם? המשמעות של הטקסט נשארה זהה; אבל במקום ארבע הטיות שונות של "נפלא", השמטתי אחת והחלפתי שתיים. איזו גרסה עדיפה?

איך להימנע מחזרתיות מיותרת של מילים או ביטויים בטקסט?

הנה כמה הצעות:

• לא ממהרים להעלות או לפרסם. אחרי שמסיימים לכתוב, נותנים לטקסט "לנוח" קצת וחוזרים לקרוא אותו אחר כך בעיניים רעננות.
• נותנים לזוג עיניים נוספות להעיף מבט בטקסט. חברה, מכר, אולי אפילו כותב תוכן ידידותי בשם טל אייזנמן. בדרך כלל, במבט מבחוץ קל יותר לאתר חזרתיות כזו.
• מצאנו חזרתיות? נחשוב איך אפשר לתקן אותה: אפשר להחליף חלק מן המופעים למילים נרדפות, אפשר להשמיט, או לנסח מחדש משפטים שלמים.
• ואם אנחנו יודעים מניסיון העבר שיש לנו נטייה להשתמש שוב ושוב בהטיות של מילים מסוימות או בביטויים ספציפיים – בכל פעם שנסיים לכתוב טקסט כלשהו נבדוק את עצמנו. אני למשל כבר יודע אילו מילים אני צריך לחפש בוורד בסוף הכתיבה, כחלק מתהליך העריכה של עצמי, על מנת לצמצם למינימום את החזרתיות הטבעית שלי.

דוגמאות נוספות לזיהוי וצמצום חזרתיות בטקסט

• אני נוטה להשתמש יותר מדי ב"אבל"? אפשר לנסות להחליף פה ושם ל"אולם", "אך", "יחד עם זאת" ועוד.
• כל הזמן יוצא לי "כלומר"? אפשר לנסות מדי פעם "במילים אחרות", אולי "דהיינו" או "לפיכך", או לנסות לנסח בצורה אחרת.
• אני תמיד מדגים בעזרת "למשל"? מדי פעם אשתמש ב"לדוגמה", או "כגון".