כולנו כותבים כל הזמן: הודעות וואטספ, מיילים, סטוריז, רשימות קניות – ורובנו לא נוהגים לחשוב מה קורה לנו במוח בזמן שאנחנו כותבים. מודה, גם אני לא הקדשתי לזה מחשבה. ואז נתקלתי בניסוי מעניין שביצע חוקר גרמני בשם ד"ר מרטין לוצה (Martin Lotze), מאוניברסיטת גרייפסוואלד שבגרמניה, שבדק כמה דברים על פעילות המוח בזמן כתיבה. למשל, הוא בחן איך פועל מוח של כותב תוכן מנוסה לעומת כותב תוכן מתחיל, ובדרך אפילו גילה שיש מכנה משותף בין כתיבה לבין פעילות ספורטיבית – אולי לא ממש בשרירים, אבל בהחלט בפעילות המוח.
בכתיבת שורות אלה נעזרתי בכמה מקורות, ביניהם המאמר שפורסם ע"י ד"ר לוצה וצוותו והמאמר שנכתב עליו בניו יורק טיימס.
הניסוי של ד"ר מרטין לוצה
מטרת הניסוי הייתה לעקוב אחר פעילות המוח במהלך כתיבה יצירתית. לשם כך נעשה שימוש בסורק MRI, שזה מעניין מבחינה לוגיסטית כי הראש חייב להיות במצב מאוזן, ועכשיו לך תכתוב ככה. אני למשל כותב בישיבה או בעמידה. לא מסוגל לדמיין את עצמי כותב בשכיבה על הגב.
הפתרון שנמצא לשם הניסוי היה ליצור מעין שולחן כתיבה מיוחד: הנבדקים התבקשו לכתוב על דף נייר שהוצמד למשטח ייעודי, כאשר הם שוכבים בתוך הסורק, ראשם מקובע ומערכת מראות מאפשרת להם לראות את כתב ידם.
אוקיי, אני לא מסוגל לדמיין את עצמי כותב גם בתוך קונסטלציה משונה כזו.
…אבל הנבדקים של הניסוי כנראה זרמו.
הניסוי כלל שני חלקים: בחלק הראשון הנבדקים העתיקו טקסט קיים כדי לקבוע את הרף לפעילות המוחית הבסיסית. בחלק השני, הם התבקשו לקרוא כמה שורות מתוך סיפור קצר, ואז לתכנן את ההמשך שלו במשך דקה ולכתוב בצורה חופשית במשך שתי דקות נוספות.
אגב, תהיתי האם מסקנות המחקר רלוונטיות לגביי כי אני כותב תוכן על מקלדת ולא ביד (כלומר לא כמו הנבדקים בניסוי) – אבל אני חושב ששיטת הכתיבה במקרה הזה לא משנה. מה שנבדק הוא לא המוטוריקה או האזור במוח שאחראי להפעלת השרירים שאוחזים בעט לעומת השרירים שמתקתקים על מקשי המקלדת; אלא האזורים במוח שאחראים על החלקים הקוגניטיביים של הכתיבה: היצירתיות, העיבוד החזותי או המילולי וכן הלאה – והם פועלים בכל סוג של כתיבה, לא משנה באיזו צורה. אבל זו רק דעתי. 🙂
מה התברר?
מה התברר?- בשלב ההעתקה, שבו בעצם אין צורך ביותר מדי יצירתיות, לא "נדלקו" האזורים היצירתיים במוח.
- כשהתחיל שלב התכנון, אזורים במוח המעורבים בעיבוד חזותי הפכו פעילים במיוחד, כאילו שהנבדקים דמיינו את המשך הסיפור בראש שלהם.
- ובשלב הכתיבה עצמו, שני אזורים במוח נכנסו לפעולה: אזור ההיפוקמפוס, הקשור לשליפת מידע עובדתי, ואזור אחר בקדמת המוח שאחראי על ניהול דמויות וקווי עלילה מורכבים.
אוקיי, אבל מה כל זה אומר?
ההבדלים (במוח!) בין כותב תוכן מנוסה למתחיל
אחד ההיבטים המרכזיים בניסוי של ד"ר לוצה היה השוואה בין כותבים מנוסים לבין כותבים מתחילים. המסקנה המרכזית: נמצא שהמוח של כותב תוכן מנוסה פועל בצורה שונה מזו של כותב מתחיל עוד לפני שהם בכלל התחילו לכתוב בפועל. קל וחומר תוך כדי הכתיבה.
כותבים מתחילים הפעילו את מרכזי הראייה במוחם כאשר הם תכננו מה יכתבו, מה שמעיד על כך שהם "צפו" בסיפור בראשם כאילו מדובר בסרט. לעומת זאת, כותבים מקצועיים הפעילו אזורים במוח האחראיים לעיבוד דיבור, מה שמעיד על כך שהם "סיפרו" לעצמם את הסיפור בקולם הפנימי.
חוץ מזה, במוח של כולנו יש אזור במוח שמקושר ללמידה של מיומנויות ותיאום אוטומטי של פעולות. זה קצת מבלבל, אבל בגדול – כשאנחנו עושים משהו שכבר עשינו הרבה בעבר, האזור הזה מתעורר; לעומת זאת אם אנחנו עושים משהו שאנחנו עדיין לא לגמרי עושים "על עיוור", האזור הזה נשאר רדום. כלומר זה לא האזור של המאמץ אלא של האי-מאמץ. בקיצור – בזמן הכתיבה עצמה, כותבים מקצועיים הראו פעילות מוגברת באזור הזה במוח (של האי-המאמץ). לעומת זאת, אצל הכותבים המתחילים האזור הזה נשאר רדום, מה שמראה כי הכתיבה אצלם עדיין דורשת יותר מאמץ מודע.
בזמן שאני כותב, המוח שלי עושה ספורט
בתור כותב תוכן לעסקים, אני מבלה את רוב הזמן בישיבה מול מחשב. האם זה אומר שאני מתאמץ פחות מספורטאי?
האמת שכן. מבחינת השרירים, לפחות, אני לא זז הרבה.
אבל מבחינת פעילות המוח יש הרבה מאוד דמיון: מוח של כותב תוכן מנוסה דומה למוח של ספורטאים באזורים הפעילים שקשורים לתיאום מוטורי, למיקוד ולזיכרון. יש גם דמיון רב בפעילות של כותב תוכן ושל ספורטאי באותו אזור במוח שמקושר ללמידת מיומנויות ותיאום אוטומטי של פעולות. כלומר, הכתיבה מתבצעת בדומה לאופן שבו ספורטאי מיומן מבצע תנועות מורכבות ללא מאמץ מודע.
ולבסוף, בשני התחומים, המוח משלב תכנון ותיאום מראש לצד זרימה טבעית של הפעולה, מה שמדגיש את החשיבות של תרגול עקבי להפיכת המיומנות לאינטואיטיבית ויעילה.
ואולי זו הסיבה שכתיבה כל כך מעייפת?
מחקרי המוח, גם הניסוי של ד”ר לוצה וגם רבים אחרים, מגלים עד כמה הפעולה הפשוטה-לכאורה של כתיבה היא בעצם מורכבת ועשירה. לפחות מבחינת הפעילות המוחית. אני חושב שזה מרתק.
למעשה, אני כותב מגיל 7, ועוסק בכתיבת תוכן כמקצוע כבר למעלה מ-20 שנה. נראה לי שזה אומר שאפשר להגדיר אותי ככותב תוכן מנוסה. מעניין בעיניי להבין שהמוח שלי פועל קצת אחרת בהשוואה למישהו שרק עכשיו התחיל לכתוב, או בהשוואה לעצמי של לפני מי יודע כמה שנים. נדמה לי שתוצאות הניסוי גם מעידות על כך שיותר קל לי לכתוב – אפרופו אותו אזור במוח של אי-מאמץ – מה שאולי גם אומר שאני יכול ליצור טקסטים טובים יותר במהירות רבה יותר, אולי גם לשאול פחות שאלות או לעשות פחות טעויות בדרך.
ואולי זה רק מסביר למה אחרי יום שלם של כתיבת תוכן לעסקים, כשרק ישבתי מול המחשב, אני גמור מעייפות כאילו רצתי מרתון. או לפחות כאילו שיחקתי כדורגל.
פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך
ת'רדס? טרדס? איך כותבים Threads בעברית?
הרשת החברתית החדשה מבית מטא כבר כאן; והשאלה הבאמת חשובה: איך מאייתים את שמה בעברית?
כתיבת תוכן אינפורמטיבי לעומת תוכן שיווקי
מה ההבדלים בין כתיבת תוכן שיווקי לבין כתיבת תוכן אינפורמטיבי? האם אפשר לכתוב תוכן שיהיה שיווקי ואינפורמטיבי בו זמנית?
שיווק באמצעות תוכן – כמה זה קריטי בשיווק המודרני?
מה זה שיווק באמצעות תוכן, מה החשיבות, היתרונות ו… איך עושים את זה? מאמר אורח מאת עוזי שבת מ-Digital Solutions