מה בעצם הבעיה בכתיבה שוויונית בעזרת לוכסנים ונקודות?

“מה יש לך נגד לוכסנים ונקודות?!”

אני מקבל את השאלה הזאת מדי פעם, במיוחד מאז שאני משווק את ההרצאה על שיטות כתיבה ניטרלית מגדרית אלגנטית. וזו שאלה טובה, ואני שמח להסביר בפרטי, אבל אולי כדאי להבהיר גם באופן כללי:

לוכסנים ונקודות כשיטת כתיבה ניטרלית

לכאורה זו הדרך הכי קלה להפוך טקסט לניטרלי מגדרית.

במקום לכתוב “אתה אוכל שוקולד”, נוסיף לוכסן ונכתוב “את/ה אוכל/ת שוקולד”. הנה, פנינו גם לגבר וגם לאישה.
או שבמקום לכתוב “ברוכים הבאים”, נוסיף נקודה א-מגדרית ונכתוב “ברוכים.ות הבאים.ות”. הנה, פנינו גם לגברים וגם לנשים.

נדמה שזו שיטה פשוטה וקלה להכליל את כולם ואת כולן, נכון? אז מה הבעיה? ומה לכל הרוחות יש לי נגד לוכסנים ונקודות?!

אז קודם כל, אין לי שום דבר. אני לא נגד סימני פיסוק. להיפך, חלק מידידיי הטובים ביותר הם סימני פיסוק! ולמרות שאני-עצמי לא אוהב להשתמש בנקודה הא-מגדרית, אני מכבד את אלה שבוחרות.ים להשתמש בה. חוץ מזה, כשאני כותב תוכן לעסקים, אני משתמש באיזה לוכסן פה ושם. אם צריך.

אבל…

הנה שלוש בעיות עם סימני פיסוק באמצע מילים

1. מבחינה דקדוקית, בעברית תקנית זו שגיאה לשים סימני פיסוק (כמו לוכסן או נקודה) באמצע מילים. טוב, למעשה הלוכסן הוא לא ממש סימן פיסוק אלא מייצג את המילה “או” (הרחבה באתר האקדמיה); ועדיין, לוכסן אמור להופיע בין מילים ולא בתוך מילה. קל וחומר כשמדובר בנקודה, שהיא סימן פיסוק שמייצג סוף משפט.
2. לוכסנים ונקודות גם עלולים ליצור מילים שלא קיימות. למשל “איש/ת מקצוע” – אין מילה כזו “אישת”, אלא “אשת”. גם ראיתי פעם “צור.י קשר” – מה זה “צורי”? אמור להיות “צרי”.
3. והבעיה העיקרית: ככל שכותבים טקסט ארוך יותר בעזרת לוכסנים ונקודות, כך הוא נעשה מסורבל יותר ומורכב לקריאה. וזאת בעצם הבעיה העיקרית שצריכה להיות לכל בעל או בעלת עסק שרוצה לכתוב טקסטים שיווקיים: אנחנו הרי רוצים שיהיה קל ונוח לקרוא את הטקסטים שלנו, אבל מעמיסים עליהם הפרעות בדמות לוכסנים ונקודות. הנה דוגמה להמחשה:

לא חשוב באיזה תחום אתם.ן עוסקים/ות:
אם יש ביניכם/ן מעצב/ת גרפי/ת,
עורך/ת דין, גננ.ת, מדריכ/ת הורים…
– כל בעל/ת עסק ואיש/אשת מקצוע בעולם! –
גם אתם/ן יכולים/ות לכתוב בעצמכם.ן
בדף הנחיתה שלכם.ן או בפוסט שלכם/ן
טקסט אחד שפונה לכולם/ן!

אגב, טקסטים עם נקודות א-מגדריות קשים מאוד לקריאה במיוחד עבור אנשים עם דיסלקציה, כך נאמר לי. אמנם הדוגמה הזו קיצונית ובכוונה דחוסה בהן, ולי אין דיסלקציה, אבל הגיוני להניח שנקודה תפריע לשטף הקריאה כשהיא לא נמצאת במקומה בסוף המשפט אלא במקום אחר ולא קשור.

מעניין שטקסטים שנועדו להכליל את כולם וכולן משאירים בחוץ דווקא את אלה שמתקשים, או מתקשות, לקרוא אותם. נכון?

אז מה אפשר לעשות?

אם חשוב לנו לכתוב טקסטים שיפנו גם לגברים וגם לנשים בו זמנית, יש הרבה דרכים אחרות לעשות את זה. דרכים שלא כוללות לוכסנים ונקודות. הנה למשל גרסה של אותו טקסט שהבאתי לעיל, שבה יישמתי כמה שיטות כתיבה אחרות מבלי ששיניתי את המסר:

לא חשוב מה תחום העיסוק שלך:
עיצוב גרפי, עריכת דין, גננות, הדרכת הורים,
או כל עסק ותחום מקצועי אחר –
גם הטקסט בדף הנחיתה או בפוסט שלך
יכול להיות שוויוני ולפנות בו זמנית
לכולם ולכולן.

וזה רק אחד מהפתרונות. יש המון דרכים אחרות לנסח את אותו מסר בצורה שוויונית לגמרי, מבלי להשתמש בלוכסנים ונקודות. בהרצאה שלי על כתיבה ניטרלית מגדרית אלגנטית (קליק לפרטים ולרכישה!) אני מציג ומדגים כמה שיטות כאלה. בחלקן השתמשתי כאן, כמובן, ויש גם נוספות. כל מה שצריך לעשות הוא להכיר אותן ולהשתמש בהן.

והשורה התחתונה, גם בלי לצפות בהרצאה:

אם נדמה שלוכסן או נקודה יהפכו את הטקסט בקלות לכזה שפונה בו זמנית לגבר ולאישה, אולי עדיף לחשוב על ניסוח טיפה שונה. אולי לא לבחור בדרך הקלה שאיננה תקינה בעברית, שממציאה מילים שלא קיימות ושהופכת טקסטים למסורבלים עד בלתי אפשריים לקריאה. במקום זה, להשקיע עוד קצת מאמץ ויצירתיות בניסוח שונה – ולשמור את הלוכסנים והנקודות רק למקרים בהן ממש אין ברירה אחרת.

לשתף ב-