לכתוב לפי כללי העברית או "כמו שאנשים מדברים"?

אחת הדילמות שעולות לעיתים תוך כדי כתיבה היא עד כמה להיצמד אל כללי העברית. מצד אחד, יש לנו שפה יפה ועשירה עם כללים שהוגדרו (ועדיין מתעדכנים מעת לעת) על ידי האקדמיה ללשון העברית. מצד שני, לא כולם מכירים את הכללים האלה; כך שדווקא השימוש בהם עלול להיתפס בעיני קוראים מסוימים כשגיאה. אז מה עושים במקרה שבו התקני נראה שגוי ולהפך?

האקדמיה קובעת את הכללים

האקדמיה היא מעין מצפן שמגדיר מה הדרך התקנית לדבר ולכתוב. כשאני מתלבט אם שם עצם הוא זכר או נקבה, אני בודק באתר של האקדמיה. אם אני מתלבט איך לנסח משפט או לאיית מילה – בודק עם האקדמיה. ואם אני לא מוצא תשובה באתר, אפשר אפילו לפנות לאקדמיה ולקבל תשובה במייל.

האקדמיה פועלת לכוון את התפתחות השפה העברית, לחקור את תולדותיה, להגדיר כללים ולהמציא מילים חדשות. הרי למה לומר "אפליקציה" בלעז אם אפשר לומר "יישומון" בעברית? למה לכתוב "האקר" אם אפשר "פצחן"? וחוץ מזה, לפעמים האקדמיה גם מעדכנת כללים קיימים. היום בו המילה "גרב" הוכרזה כזכר וגם נקבה היה אחד המאושרים בחיי. מצד שני, כשהחליטו שאת המילה "צהריים" יש לכתוב עם ו'… וואו, זה היה משבר אמון עמוק. עדיין לא התגברתי על זה.

אבל עם כל הכבוד לאקדמיה, לפעמים כדאי להתעלם ממנה

כשאנחנו כותבים טקסט, צריך לזכור שאנשים יקראו את זה אחר כך. לקוחות, עוקבים או גולשים – אנחנו חייבים לכתוב בשפה שהם יבינו. אותה שפה שהם מדברים בה, כותבים וקוראים בה. אחרת למה כתבנו בכלל. מה הטעם בטקסט מדויק-דקדוקית אם הוא בלתי קריא ולא-מובן?

אמנם המילים שהאקדמיה ממציאה יכולות להיות כיפיות מאוד, אבל מי כבר יודע מה זה "מדלק", "אחיוּת", "זלולת" ו"עוגונית"?

תמונה של קאפקייקס - עוגוניות על פי כללי העברית
עוגונית היא קאפקייק בעברית. זה לא הפריע לי לכתוב על איך כתיבת תוכן היא כמו קאפקייקס (נשמע הרבה יותר מוצלח מ"כמו עוגוניות", לא?)

אני לא אומר לשחרר לגמרי, חלילה, אלא לכתוב בתבונה. האם אנחנו מעדיפים להיתפס כקנאים כל כך לשפה תקנית על פי כללי העברית, עד שהטקסט של עצמנו נשמע זר לאוזני הקהל? ומצד שני, אם נשחרר כל רסן ונכתוב בסלנג רצוף שגיאות, ניצור לעצמנו תדמית אחרת לגמרי, גם היא לא בהכרח חיובית.

אז מה עושים? נשאל את עצמנו מי קהל היעד ונבין מה המשלב שמתאים לו. למשל, אם כולם בקהל יודעים מה קורה כשטובלים מרקוע בתה – אפשר לכתוב מרקוע. אם לא – עדיף לכתוב ביסקוויט.

באופן דומה, אני אמנם לא אכתוב "מאחר ו", אבל לא אמהר לתקן טקסט שכתב לקוח (למרות שעקרונית זה לא נכון). זו גם הסיבה שאמליץ על כתיבת "אודות" (ולא החלופה התקנית "על אודות"); ובעיקר – הסיבה לכך שלעולם, לעולם, לעולם, לא אכתוב "צוהריים" עם ו'.

כי בואי, אקדמיה, לפעמים את ממש מגזימה.

לשתף ב-

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

Phone
WhatsApp
Messenger
Messenger
WhatsApp
Phone
Scroll to Top
דילוג לתוכן