"Appropriate use of AI or automation is not against our guidelines."

בתרגום חופשי: שימוש הולם ב-AI או באוטומציה אינו מנוגד להנחיות של גוגל.

אז מה, זה אומר שאפשר עכשיו לרוץ אל כלי ה-AI הקרוב ולייצר אלף מאמרים בפרומפט פשוט, להעלות אותם לאתר ולהמתין שהחשיפה תעוף לשמיים?

מה פתאום. ברור שלא.

שימו לב: גוגל לא אומרת שכל שימוש ב-AI זה סבבה, אלא מדגישה שזה Appropriate use of AI. מה שמפריע לגוגל זה ייצור תוכן שמטרתו העיקרית היא לתמרן תוצאות חיפוש. כלומר, אם תעלו עכשיו המון מאמרים גנריים לאתר שלכם, דחוסים בביטויי מפתח או מבוססים אך ורק על שכתובים מאתרים אחרים – זאת הבעיה. שהתוכן לא נוצר כדי לתת ערך אמיתי לגולשים, אלא כדי למלא עוד דף באתר.

האם גוגל מזהה תוכן שנכתב ב-AI?

סביר להניח שכן. אם כי גוגל לא טוענת שהיא יכולה לזהות כל טקסט שנכתב בעזרת AI, ובפועל היא גם לא מתיימרת לעשות את זה. המערכות שלה מחפשות דפוסים של ספאם וניסיונות לתמרן תוצאות חיפוש, בלי קשר לשאלה מי כתב את הטקסט. הרי גם בני אדם יכולים לכתוב טקסטים גרועים.

ובכל זאת, היכולת לזהות מעורבות של AI הולכת ומשתפרת. לאחרונה הודיעה חברת אנתרופיק, המפתחת של קלוד, שדגמים עתידיים שלה יטמיעו בטקסטים מעין 'סימני מים' בלתי נראים לעין האנושית, שיאפשרו לאלגוריתמים להעריך את הסבירות שקלוד היה מעורב בכתיבה. אבל בואו, מי צריך סימן מים? הרבה פעמים גם בני אדם רואים את זה בקלות יחסית. בעיקר כשרובנו, אם לא כולנו (כן, גם אני!) נעזרים היום ב-AI במידה כזו או אחרת. כבר כתבתי כאן יותר מפעם אחת על קלישאות AI וסימנים מסגירים: רואים לכם את ה-AI.

אז מה גוגל רוצה?

גוגל שואפת להציג בתוצאות החיפוש שלה "people-first content" – כלומר תוכן שנוצר קודם כל בשביל אנשים, ולא בשביל מנועי חיפוש או מודלים של בינה מלאכותית. זה נכון היום, בעידן ה-AI, וזה היה נכון מאז ומעולם. אפילו הזכרתי את זה במאמר הראשון אי פעם שהעליתי לכאן: מי קורא את התוכן שלכם? (תראו את התאריך, הרבה לפני צ'אט ג'יפיטי וחבריו).

כלומר, אם כבר כתבתם טקסט מסוים בעזרת AI, רגע לפני שתעלו אותו לאוויר, שווה לבדוק האם…

• הטקסט עונה באמת על השאלה של מי שחיפש אותו?
• יש בו מידע מקורי, ניסיון, דוגמאות או ניתוח שלא הועתקו ממקומות אחרים?
• העובדות שמוזכרות בטקסט אכן נכונות ועדכניות?
• ואחרי שהקוראים יסיימו לקרוא – האם הם יצטרכו לחפש שוב במקום אחר?

בדף ההנחיות העדכני של גוגל לתוכן מועיל, אמין וממוקד-אנשים, היא גם שואלת אם התוכן מוסיף ערך מהותי ביחס לעמודים אחרים שכבר מופיעים בתוצאות החיפוש. בעיניי, זו נקודה למחבה גם בלי קשר ל-SEO: למה שתרצו להעלות לאתר בדיוק אותו דבר שיש לכולם? הרי אתם רוצים להיות המקום שאליו אנשים יגיעו כדי לקבל מענה שהם לא יקבלו במקומות אחרים, נכון?

AI הוא כלי עזר ולא יותר מזה

נכון, הוא יכול להיות כלי שימושי מאוד בתהליך כתיבה: לעזור במחקר ראשוני, בסידור רעיונות, בבניית שלד למאמר, בהצעת כותרות או ביצירת טיוטה בסיסית. אבל AI לא מכיר את העסק שלכם כמו שאתם מכירים אותו. הוא מעולם לא דיבר עם לקוח, אין לו שום סיפור מעניין שקרה מאחורי הקלעים, וגם אם הוא נשמע מאוד מבין בתחום העיסוק שלכם – תכלס יש לו בדיוק אפס ניסיון מקצועי.

וזו הטעות הנפוצה כל כך: לחשוב שהטקסט שקיבלתם מה-AI הוא תוצר מוגמר. כי זה פשוט לא נכון. טקסט כזה יכול להישמע מצוין בקריאה ראשונית, ועדיין להכיל עובדות לא מדויקות (במקרים מסוימים אפילו שגויות לגמרי), ניסוחים כלליים ומעורפלים, או פשוט הרבה מאוד מלל שאפשר למצוא בניסוחים דומים בעוד עשרות מאמרים אחרים.

אז האם אפשר לפרסם באתר תוכן שנכתב בעזרת AI?

כן. אין סיבה להימנע מכלי AI רק מתוך חשש שגוגל תפגע בחשיפה של האתר בתוצאות החיפוש.

אבל אם כבר נעזרים בו, כדאי להתייחס אליו ככלי עבודה, ולא כתחליף מלא לכתיבה אנושית. גם אם הטקסט נראה סבבה כשהוא יוצא מה-AI – תערכו, תבדקו עובדות, תוסיפו ידע וניסיון משלכם, ותוודאו שיש בו ערך אמיתי לקורא.

ואם אתם צריכים סיוע – דברו איתי.

הפוסט האם גוגל מענישה תוכן AI? הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

מקרים נוספים של הזיות AI בעולם המשפט

זו אולי נחמה קטנה מאוד, אבל המקרה הישראלי לא חריג. פסקי דין ומקורות מומצאים כבר הגיעו לבתי משפט במדינות שונות, וגם למסמכים רשמיים שנועדו להשפיע על מדיניות ציבורית. הנה עוד כמה דוגמאות מביכות:

בריטניה: הלקוח נעזר ב-AI ועורך הדין לא בדק

בשנת 2025 קרה בבריטניה מקרה דומה לזה של AIG: בתביעה נגד הבנק הלאומי של קטאר (Al-Haroun v Qatar National Bank) הוגשו לבית המשפט 45 אסמכתאות משפטיות שהתובע איתר בין היתר באמצעות כלי בינה מלאכותית. 18 מהן לא היו קיימות, ובמקרים אחרים פסקי הדין היו אמיתיים אבל לא כללו את הציטוטים שיוחסו להם או לא תמכו בטענות.

בית המשפט מתח ביקורת על עורך הדין, שהסתמך על המחקר של הלקוח בלי לבדוק אותו בעצמו. בעקבות המקרה הסיר עורך הדין את עצמו מכל התיקים שהוא טיפל בהם והודיע שיעבור הכשרה מקצועית נוספת.

אוסטרליה: לפחות 39 מסמכים עם מקורות שנראו מומצאים

בספטמבר 2026 פרסם Guardian Australia תחקיר על מסמכים שהוגשו לוועדות חקירה של הפרלמנט האוסטרלי. במסגרת התחקיר נבדקו מקורות שהופיעו במסמכים באמצעות מאגרים אקדמיים ובדיקות ידניות. לפי הממצאים, לפחות 39 מסמכים הכילו הפניות שנראו כמו הזיות AI. בחלקם הופיעו כמה מקורות שגויים, ובאחרים לא נמצא אף מקור אמיתי אחד.

הבעיה מחמירה עוד יותר כשמבינים שמסמך כזה, אחרי שהתפרסם באתר רשמי של הפרלמנט, עלול לשמש בסיס לתשובות עתידיות של כלי AI. למשל, באחד המסמכים הופיע מחקר שלא קיים, אבל יוחס לחוקרת אמיתית. לאחר מכן כלי החיפוש של גוגל המבוסס על AI הציג סיכום של המחקר הפיקטיבי כאילו הוא אמיתי – וכך המקור המומצא עלול להפוך בעצמו למקור עבור מערכת AI אחרת, ולהיראות אמין יותר בכל סיבוב.

ארצות הברית: צ'אט ג'יפיטי המציא פסקי דין שלמים

בשנת 2023 נחשף כי עורכי דין שייצגו נוסע בתביעה נגד חברת תעופה (Mata v Avianca) השתמשו בצ'אט ג'יפיטי לצורך מחקר משפטי. הצ'אט סיפק להם פסקי דין ותקדימים שנראו אמיתיים, אך למעשה – ניחשתם נכון – לא היו קיימים. זה לא הפריע לעורכי הדין לשלב אותם במסמך שהוגש לבית המשפט, והם אפילו המשיכו להסתמך עליהם גם אחרי שהתגלה שלא ניתן לאתר אותם.

בסופו של דבר התברר ששישה מהתקדימים שהוזכרו בתיק היו מומצאים לחלוטין. בית המשפט הטיל על עורכי הדין ועל המשרד קנס כספי. המקרה הזה הפך לאחת הדוגמאות הבולטות לסכנה שבהסתמכות על תשובות שנשמעות אמינות מבלי לבדוק אם המקורות שה-AI מציג אכן קיימים.

למה הזיות AI מסוכנות במיוחד כשזה נוגע לתחומים משפטיים?

במקרים של "AI משפטי", דווקא רמת הפירוט גורמת לתשובה שגויה להיראות אמינה. מידע משפטי מלא בפרטים שנראים רשמיים: מספרי סעיפים, שמות תיקים, תאריכים וציטוטים. אפשר לתהות איך עורכי דין נופלים בפח, הרי הם אמורים להיות אנשי מקצוע שבקיאים בחומר; אבל אם זה קורה גם להם, ברור שאנשים שאינם משפטנים עלולים לקבל את התשובה כמו שהיא.

יותר מזה – החוק משתנה לפעמים, ותלוי במקום או בהקשר. תשובה שהייתה נכונה בעבר עלולה להיות לא מעודכנת, ופסק דין אמיתי לא בהכרח אומר את מה שה-AI מייחס לו.

גם קישור למקור הוא לא הוכחה. לפעמים ה-AI מפנה לעמוד אמיתי שלא תומך בטענה, למסמך אחר לגמרי או למקור שמצטט בעצמו מידע שגוי. לא מספיק לבדוק שהמקור קיים – צריך לבדוק שהוא באמת אומר את מה שנטען. בקיצור, לא תמיד אפשר לסמוך על צ'אט ג'יפיטי או כלי AI דומה.

אז אסור להשתמש ב-AI לצרכים משפטיים?

לא. אפשר להיעזר ב-AI כדי להבין מונח משפטי בשפה פשוטה, לסדר אירועים לפי ציר זמן, להכין שאלות לפגישה עם עורך דין, להשוות בין סעיפים במסמכים או ליצור טיוטה ראשונית של מכתב. אפשר גם לתת לו לסכם חוק או פסק דין מסוים (אבל עדיין צריך לחזור למקור ולוודא שהסיכום מדויק).

הוא פחות מתאים למציאת הדין העדכני שחל על מקרה מסוים, להערכת סיכויי תביעה או לקבלת החלטה משפטית משמעותית. במקרים כאלה צריך לבדוק את המידע במקור רשמי, ובמידת הצורך להתייעץ עם עורך דין.

אגב, אנקדוטה אישית: לאחרונה הגשתי בעצמי תביעה קטנה נגד חברה מסחרית. מכיוון שבמקרים של תביעות קטנות לא נהוג להיעזר בעורכי דין, נעזרתי בצ'אט כדי לסדר את הראש, לבנות ציר זמן ולבסס את הטענות שלי. הוא עזר לי, למשל, לחשוב אילו רכיבים כדאי להביא בחשבון כדי לחשב את סכום התביעה ואיך להציג את הטענות בצורה מסודרת בפני השופט. את המידע המשפטי בדקתי כמובן בעצמי כדי לוודא שהצ'אט לא הוזה שום דבר. בסופו של דבר ניצחתי בתיק, לשמחתי.

ולפי דבריו, גם לשמחתו.

איך בודקים מידע משפטי שקיבלתם מה-AI?

הכלל החשוב ביותר הוא פשוט מאוד: אל תקחו שום דבר שהצ'אט אומר מבלי לבדוק אותו. תמיד חשוב לעשות בדיקת עובדות לתוכן שנכתב על ידי AI, בפרט כשמדובר בנושא משפטי.

אם קיבלתם הפניה לפסק דין, בדקו שהוא מופיע במאגר משפטי אמין וששם הצדדים, מספר ההליך והתאריך תואמים. לאחר מכן קראו את החלק הרלוונטי ובדקו שהוא באמת תומך בטענה. כן, אני יודע שפסקי דין נוטים להיות ארוכים מאוד, אבל אל תתעצלו – תקראו.

אם קיבלתם הפניה לחוק או לתקנה, חפשו את הנוסח המעודכן במקור רשמי. אל תניחו שהסעיף עדיין בתוקף או שה-AI הציג את כל החריגים שלו.

ואם התשובה עלולה להשפיע על כסף, זכויות, עבודה, משפחה או הליך משפטי – אל תתנו לצ'אט לקבל את ההחלטה במקומכם.

השורה התחתונה

כלי AI הוא לא עורך דין. אפשר להיעזר ב-AI בעניינים משפטיים, אבל עדיין חשוב לוודא שהתשובות שלו הן לא הזיות של בינה מלאכותית – וזאת האחריות שלכם ושל עורך הדין שלכם (דבר שבעולם מתוקן לא היה צורך לציין, אם לא היו כל כך הרבה עורכי דין בארץ ובעולם שגם הם לא טורחים לוודא).

קיבלתם פסק דין, חוק או ציטוט? פתחו את המקור, קראו אותו בעיון, ותוודאו שהוא באמת קיים ואומר את מה שהצ'אט טוען. עדיף שאתם תגלו את הטעות לפני שהשופטת תגלה אותה במקומכם.

 

* המאמר מספק מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.

הפוסט הזיות AI בעולם המשפט: כשהצ'אט ממציא פסקי דין ומקורות הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

וכולם כתובים ונשמעים אותו דבר.

ארבעה פוסטים, נושאים שונים, וכולם זהים. אותם מבנים של ניגוד, לא רק X אלא Y, שלושה משפטים רצופים שמתחילים באותן מילים כדי להדגיש משהו – כולם על דרך השלילה לשם ההדגשה. ו"כאן צריך לעצור רגע כדי להבין", ו"הנקודה ברורה", ו"זה בדיוק ההבדל שמשנה את התמונה". כתיבה במשפטים קצרים, סיום במשפט מחץ עתיר פאתוס. כל אלה סימנים מובהקים של כתיבת פוסטים עם AI. לפחות מישהו פה למד לצמצם (אם כי לא להכחיד לגמרי) את השימוש במקף הארוך הארור ההוא.

זה מעציב אותי. ומתסכל. 

זאת הבעיה של כתיבת פוסטים עם AI

איך לא נמאס לכל מי שמשתמש ב-AI להישמע כמו כל אחד אחר? למה צריך להעביר כל סיפור, מחשבה, חוויה או הצהרה – דרך המכבש הגנרי של ה-AI? אם יש לך משהו לספר לעולם, למה לספר אותו קודם לצ'אט בשדה של הפרומפט, ואז קופי פייסט למה שהצ'אט שכתב לך – במקום פשוט לכתוב אותו ישירות בשורת הסטטוס של פייסבוק, ככה, עם הקול שלך והמילים שבחרת והרגשות שבחרת לשתף. טקסט אמיתי, שיוצא מהלב האנושי שלך ולא מאלגוריתם מלאכותי חסר נשמה. 

כן, שיהיה מבולבל. קצר מדי או ארוך מדי. שיהיו שגיאות כתיב מפה עד מחרתיים. שהאצבעות יחליקו בטעות על המקלדת מרוב התרגשות או כעס ותצא איזה ץ בסוף כי היא ממש ליד הנקודה. העיקר שזה יהיה שלך. משהו שונה מהאחרים. משהו שאני ארצה לקרוא עוד פעם, במקום לגלול הלאה אל הפוסט הבא – שלא משנה במה הוא עוסק, יהיה כתוב בדיוק אותו דבר.

אני לא נגד AI. אני משתמש בו לפעמים בעצמי, אבל רק ככלי אחד מתוך הכלים שבהם אני משתמש בתור כותב תוכן. AI יכול לעזור לכתוב, הוא אחלה ברעיונות, והוא ממש לא חייב להחליף את הקול שלכם. אם אתם רוצים פוסטים שנשמעים כמו בני האדם שאתם – דברו איתי.

*פורסם במקור בפייסבוק ובאינסטגרם.

עוד על הבעייתיות של כתיבה באמצעות AI

• איך לזהות אם טקסט נכתב ב-AI? שלושת הסימנים הכי מסגירים
• כתיבה מקורית עם AI? כך תימנעו מקלישאות בתוכן (או: "המטבח הוא הלב של הבית")
• עוד קלישאות AI ש"עושות את ההבדל"

הפוסט כתיבת פוסטים עם AI? כולכם נשמעים אותו דבר הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

הפוסט עוד קלישאות AI ש"עושות את ההבדל" הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

"ה-AI המציא מעיינות חמים, ולתיירים שהגיעו חיכתה הפתעה". זאת הייתה ה

זה מקרה משעשע (טוב, אני לא אחד מאלה שטסו עד טסמניה כדי לחפש מעיינות חמים), אבל הוא לא הראשון וכנראה גם לא יהיה האחרון. הוא הזכיר לי כתבה שפורסמה בישראל היום באוגוסט 2023 עם תיאורי אטרקציות בקריית ים – שלא קיימות במציאות. אגב, הקישור לכתבה עוד פעיל כי הטקסט השגוי והמביך הוסר ממנה, אבל עדיין נותרו עדויות לפאדיחה.

הסיפורים האלה הם דוגמאות מצוינות לבעיה נפוצה מאוד: תוכן שנכתב על ידי AI יכול להיראות אמין, מקצועי ומשכנע – כשהוא שגוי לחלוטין. המצאה. המונח הוא
"הזיות AI", או "AI Hallucinations". ובימינו, כאשר כולם כותבים עם AI, זה דבר שצריך להכיר – ולמנוע.

למה צריך לבצע בדיקת עובדות לתוכן שנכתב על ידי AI?

אומרים שבינה מלאכותית יודעת לכתוב, ואני מדייק וטוען שבינה מלאכותית יודעת ליצור מלל. היא יודעת לבנות פסקאות, לחבר משפטים, לייצר טקסט שנשמע אמיתי, אמין, סמכותי, אולי אפילו מקורי. 

אבל היא לא יודעת לבדוק אם מה שהיא כותבת נכון.

• יש כלי AI שלא מבצעים (או לא יכולים לבצע) בדיקה ברשת בזמן אמת. אחרים, גם אם הם לכאורה מעודכנים בחדשות, לא תמיד יודעים אם מקום מסוים באמת קיים, אם חוק כלשהו השתנה או אם נתון ספציפי השתנה. כלי AI מייצרים טקסטים על בסיס דפוסים לשוניים שהם למדו בעבר, ולא על בסיס השוואה למה שקורה עכשיו, ממש עכשיו, כדי לאמת את הדברים.
• הבעיה אפילו יותר חמורה אם לוקחים בחשבון ש-AI עלול להסתמך על מקורות שהם בעצמם שגויים. מאמרים ישנים, פרשנויות לא מדויקות, אולי אפילו טקסטים שנכתבו על ידי AI אחר בלי בדיקת עובדות. יכול להיות, נניח, שמישהו יכתוב עכשיו מאמר אחר על מקומות בטסמניה, ייעזר במקור השגוי שמדבר על המעיינות החמים, וכבר זה נראה כאילו הם באמת קיימים. 
• שלא לדבר על ההנחה הידועה ש-AI מכוון בעיקר לספק את רצון המשתמשים בו, להחמיא ולפרגן, לספק את מה שביקשו ממנו עם מינימום התנגדויות – מה שהופך את אמיתות התוצר למשנית עבורו. 

הבעיה: AI מייצר טעויות שנראות אמינות

הבינה המלאכותית לא תמיד ממציאה משהו מאפס. לעיתים קרובות מדובר בחצאי-אמיתות, בהכללות, או בהסקת מסקנות רחבות מדי מנתון מצומצם. וזאת בדיוק הבעיה: טקסט שגוי שנכתב בצורה עילגת קל לזהות. טקסט שגוי שנכתב בצורה טובה, כחלק ממכלול שנראה אמין, עלול לעבור מתחת לרדאר. נדרשת קריאה ביקורתית ממש, לפעמים עד כדי ירידה לפרטים קטנים מאוד, כדי לאתר את אותן "הזיות של AI". 

המקרה של היעד התיירותי שלא קיים בטסמניה ממחיש את זה היטב: הבעיה לא הייתה ניסוח גרוע, אלא היעדר בדיקה אנושית בסיסית. במקרה אני קצת מכיר את הנושא בעצמי כי יצא לי לכתוב עבור כמה חברות טיולים ונופש על יעדים בארץ ובחו"ל שבהם לא הייתי מעולם. בחיי, המחשבה שבגלל טקסט שאני כתבתי מישהו עלול לתכנן הגעה לחוף ים קסום שלא קיים, להזמין חדר במלון שבו התנאים בפועל שונים מאלה שתוארו או לבנות טיול שלם סביב ארוחה במסעדה שהחוויה בה אחרת לגמרי מזו שציירתי במילים – הדירה שינה מעיניי וגרמה לי לבדוק כל פרט קטנטן כדי לוודא שהוא נכון. סיפרתי על זה גם כאן.

זה נכון כמובן לגבי כל תחום אחר, לאו דווקא תיירות. כאן למשל כתבתי על הזיות AI בעולם המשפט. ואני אוהב לספר על הפעם ההיא בה העבירו לי לעריכה טקסט שנכתב על ידי AI בנושא חמש חברות ישראליות מצליחות, כאשר החברה השלישית והרביעית התמזגו לאחת לפני כמה שנים והחברה החמישית בכלל התפרקה לפני עשור. במקרה אחר כתבתי על טכנולוגיות מיגון למפעלי תעשייה וה-AI תיאר עבורי טכנולוגיות מדהימות שכבר מיושמות בשטח, וכאשר חקרתי לעומק גיליתי שהן למעשה רק תכנון ולא באמת פותחו עדיין, שלא לדבר על יושמו בשום מקום. 

דרכים לבדוק עובדות בתוכן שנוצר על ידי AI

בדיקת עובדות מתחילה בקריאה ביקורתית של הטקסט עצמו. לא רק לטשטש את הסימנים המסגירים שטקסט נכתב ב-AI, כמו סימני פיסוק וכו', אלא לחפש מספרים, שמות של גופים, אזכורים של חוקים, רגולציה, מחקרים, מקומות או נתונים חד-משמעיים. כל אלה נקודות שבהן נדרשת בדיקה.

האם מספיק מקור אחד כדי לאמת משהו? לא בטוח. אם טענה מסוימת נכונה באמת, סביר שנמצא אותה ביותר ממקור עצמאי אחד. בימינו, כאשר כולנו מוקפים כל הזמן בחדשות כזב (פייק ניוז), לא תמיד אפשר לסמוך אפילו על אתר רשמי, גוף ממשלתי או פרסום מקצועי של מוסד מוכר. אם יש יותר ממקור אחד, עדיף. 

לכן גם כדאי לבדוק את המקור של המקור. גם אם בסוף כתבה מסוימת מופיעה רשימת מקורות לכתבה עצמה, אני אוהב לחפש את המקורות האלה – ולפעמים אני מגלה שהם עצמם לא קיימים. כן, זה קרה.

לא הצלחנו למצוא מקור מהימן? יש איזשהו סיכוי קטנטן שנתון מסוים הוא אולי-אולי שגוי? אם אין ודאות, עדיף שלא להעמיד פנים שיש. עדיף לסייג עם "נכון למועד כתיבת שורות אלה", או "לפי פרסומים שונים…" מאשר להציג מידע לא מבוסס כאמת מוחלטת. 

אפשר כמובן להיעזר ב-AI גם בשלב הבדיקה, כדי לזהות טענות שדורשות אימות או להציע מילות חיפוש רלוונטיות – אבל בזהירות. יצא לי למשל לכתוב עבור לקוח מאמר בנושא השקעות, ובין היתר ה-AI נתן לי טבלה יפה של מספרים. לא ממש הבנתי את המספרים האלה, אז ביקשתי ממנו לתת לי מקורות – והוא אכן סיפק במהירות רשימה של קישורים. לא הסתפקתי ברשימה, אלא ממש לחצתי על קישור-קישור. חלקם לא הובילו לשום מקום. אחרים כן הגיעו לאנשהו, אבל המספרים שם היו אחרים מאשר בטבלה שה-AI נתן לי. לכן נאלצתי לבקש מהלקוח עצמו לעבור על הטבלה ולאשר אותה. הוא לא אישר, כי בעצמו לא הבין אותה. הטבלה הוסרה מהמאמר.

כן ל-AI, לא להעתקה-הדבקה 'על עיוור'

אפשר לכתוב עם בינה מלאכותית. היא חוסכת זמן, מייעלת תהליכים ועוזרת לייצר טיוטות, רעיונות ומבנים במהירות. אבל אם עושים העתקה-הדבקה לאתר, לפוסט או לדף נחיתה, ואז מתגלה שם טעות – מי שיישא באשמה לא יהיה האלגוריתם של הצ'אט, אלא האדם שעשה קופי פייסט ללא בדיקת עובדות. 

אני ממש לא נגד שימוש ב-AI, אלא נגד עצלנות וחוסר אחריות. שימוש בטקסט שנוצר על ידי AI בלי בדיקה עלול להוביל לטעויות, לפגיעה באמינות, ובמקרים מסוימים גם לנזק ממשי לקוראים (נניח, אלה שטסו עד טסמניה כדי לחפש מעיינות חמים ומצאו רק נהר קפוא). 

בסופו של דבר, תוכן טוב הוא לא תוכן שנשמע חכם ואמין, אלא תוכן שאפשר לסמוך עליו. AI יכול לעזור לכתוב אותו, ועדיין אין תחליף לביקורת, להבנה מקצועית ולבדיקת עובדות. האחריות על שימוש נכון ואחראי עדיין נמצאת בידיים שלנו, בני האנוש. 

הפוסט בדיקת עובדות לתוכן שנכתב על ידי AI: למה זה הכרחי ואיך עושים את זה נכון הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

שמעתי שלגוגל יש כלים שמזהים טקסט שנכתב ב-AI ואז פוגעים בדירוג שלו בתוצאות החיפוש. שמעתי שלמרצים באקדמיה יש כלים משלהם שמזהים פלגיאט או העתקות בעבודות אקדמיות. אולי זה נכון, אין לי מושג. דבר אחד אני יודע: לא צריך כלים מתוחכמים כדי לזהות אם טקסט נכתב ב-AI. ואני לא מדבר על אלה שמעתיקים את התוצר שקיבלו מהצ'אט יחד עם הפתיח ("כן. הנה מאמר בנושא…") או הסיום ("רוצה גרסה חריפה או מצחיקה יותר?"). אלה סתם מביכים ומצחיקים.

יש הרבה סימנים מסגירים אחרים. הנה השלושה הנפוצים ביותר – ואחריהם גם סימן אחד מטעה (כלומר גורם לאנשים לחשוב שזה טקסט AI כשזה בעצם לא).

סימן #1 שמדובר בטקסט שנכתב ב-AI: סימני הפיסוק

אם-דאש

זה הסימן המסגיר המפורסם ביותר: המקף הארוך. הרשת מלאה בהסברים איך להעלים אותו מטקסטים. מנכ"ל OpenAI הסביר איך להורות לצ'אט להפסיק להשתמש בו. וגם אני כבר כתבתי עליו כאן. בקצרה: זה אמנם סימן פיסוק תקין על פי האקדמיה ללשון העברית, אבל תכל'ס מעטים משתמשים בו. היי, הרוב אפילו לא יודעים איך ליצור אותו במקלדת! — ובכל זאת, בגלל שצ'אט ג'יפיטי משתמש בו כל הזמן, אז הוא מופיע שוב ושוב בטקסטים שעולים לאוויר.

המקף העליון

בדיוק כמו אחיו הארוך גם הוא תקני בעברית, ומעטים יודעים איך ליצור אותו במקלדת ולכן בקושי משתמשים בו. הבינה המלאכותית משתמשת במקף הזה בתדירות גבוהה בדיוק כמו של אם-דאש, אבל איכשהו הוא פחות ניכר לעין. אולי כי הוא קצר יותר, או כי אין רווחים משני צידיו. וכך הוא משתרבב בכל־זאת לטקסטים הסופיים שעולים לאוויר.

מישהו שם לב למרכאות?

כן, מרכאות. רובנו ככולנו כותבים אותן בחלק העליון של השורה, כך: "מרכאות". והנה, פתאום צצים ברשת מרכאות מסוג חדש: כאלה שנמצאות בחלק התחתון של השורה, כך: „מרכאות”. יש שני הבדלים עיקריים בין המרכאות האלה של הצ'אט לבין מרכאות שכולם רגילים אליהן:

• צורת המרכאות: אפשר לראות שהמרכאות של הצ'אט טיפה מעוקלות יותר, כמו מעין צמד-פסיקים. אז בסדר, את זה אפשר לפטור כפונט שונה. שגם זה מוזר, כי מה, כתבת את כל הטקסט בפונט אחד ורק את הפונטים בחרת לכתוב בפונט שונה?
• וכאמור, המיקום של המרכאות הפותחות בחלק התחתון של השורה במקום בחלק העליון. זה אמנם תקין לדעתי בעברית, אבל מאוד מוזר לעין. רגע, אשאל את הצ'אט מה הוא חושב על זה.

אגב, בקטע שלא כללתי בצילום המסך הזה, הצ'אט מכנה אותן "מרכאות חכמות" (Smart Quotes).

אוקיי.

סימן #2 שמדובר בטקסט שנכתב ב-AI: "לא רק X אלא גם Y"

הו, כמה שהצ'אט אוהב את אופן הניסוח הזה של ניגוד או הרחבה. הנה כמה דוגמאות אמיתיות שאספתי בתוך דקה אחת(!) מארבעה אתרים שונים ברשת:

• "מזון החתולים הזה לא רק טעים, אלא גם מכיל רכיבים תזונתיים".
• "המכשיר לא רק פותר את הבעיה – הוא גם מציע יתרונות בולטים נוספים".
• "בעל עסק, זכור שלא רק המוניטין חשוב אלא גם חייהם של עובדים".
• "שירות לקוחות גרוע לא רק מתסכל את הלקוחות – הוא גם פוגע באמינות העסק".

וזאת לא רק שורה אחת לטקסט (ראית מה עשיתי כאן? הפעם זה הייתי אני, בכוונה). הסגנון הזה של "לא רק X אלא Y" מופיע בכמות משוגעת של פעמים בכל מאמר וכל טקסט. לפעמים כשאני נכנס לאתר כלשהו, בלי לקרוא בכלל אני לוחץ על "חיפוש" > "לא רק" – ומקבל ארבע, חמש או שמונה תוצאות. המסקנה: חשד גבוה ל-AI.

פה ושם יש גם גיוונים. לפעמים זה "אין מדובר ב-X אלא ב-Y", או "מעבר ל-X יש גם Y", אבל הקונספט נותר זהה: קודם הטקסט מציין משהו, ואז שולל אותו ו/או מוסיף עליו.

הבאסה העיקרית שלי עם הסעיף הזה היא שלפעמים הניסוח הזה דווקא מתאים מאוד. רק בגלל שאני לא רוצה שהטקסט שלי "יישמע כמו טקסט שנכתב ב-AI" – אני נאלץ לוותר ולנסח אחרת.

סימן #3 שמדובר בטקסט שנכתב ב-AI: ניסוחים שמרגישים "מתורגמים"

כלי בינה מלאכותית נבנו על בסיס מאגרי מידע באנגלית. הם אמנם חכמים מאוד גם בעברית, אבל מאחורי הקלעים הם עדיין עובדים באנגלית. לכן, הרבה פעמים אפשר לזהות בטקסטים ביטויים "מתורגמים", כלומר כאלה שנשמעים אחלה באנגלית – ויוצאים מאוד עקומים בעברית.

למשל, יצא לי לראות לא מזמן טקסט שבו נכתב משהו בסגנון: "ולכן בהיר כקריסטל ששיטה א' עדיפה על שיטה ב'". ברצינות? "בהיר כקריסטל"? זה הרי תרגום מילולי של “Crystal Clear”. אולי ביטוי נפוץ באנגלית, וממש לא בעברית. אני הייתי בוחר למשל ב"ברור כשמש".

יש עוד ביטויים שהצ'אט אוהב להשתמש בהם. אחד הנפוצים הוא "משנה את כללי המשחק". אחד אחר שאני רואה הרבה הוא "כאן נכנס לתמונה". ויש עוד. אלה ביטויים שמופיעים בטקסט בעברית משום שהם נפוצים מאוד באנגלית. וגם אם כבר מישהו התרגל לביטויים האלה ומשתמש בהם בעצמו, הבעיה העיקרית היא התדירות. אי אפשר "לשנות את כללי המשחק" חמש פעמים בטקסט של 300 מילה.

שימו לב: משלב גבוה לא מעיד בהכרח על כתיבה ב-AI!

יש אנשים שנתקלים בטקסט עם עברית תקנית, אולי אפילו גבוהה, עם מילים פחות שגורות או ניסוחים מורכבים – ואז הם מניחים שמדובר בבינה מלאכותית.

זה לא תמיד נכון. עדיין יש כותבים אנושיים שזאת השפה בה הם כותבים. אני יודע, כי אני אחד מהם. אני כזה חנון שמדבר לפעמים במילים גבוהות. יצא כמה פעמים לכתוב טקסט ללקוח ולקבל הערה בסגנון "תוריד, תוריד קצת את המשלב לשפה יומיומית יותר". כמו שהזכרתי קודם, אני גם מחבב את המבנה של "לא רק X אלא גם Y", אם כי אני מנסה כרגע להפחית בשימוש בו.

אגב, כשהעליתי סרטון בנושא אם-דאש לאינסטגרם ולטיקטוק, קיבלתי תגובות מאנשים שבאמת משתמשים במקף הארוך. מתרגמים, למשל, או עורכי לשון. כן, לפעמים זה לאו דווקא AI אלא פשוט בחירה מודעת של צורת כתיבה.

סימן אחד לא אומר כלום, אבל הצטברות? זה כבר חשוד

ציינתי כאן את שלושת הסימנים הכי נפוצים לכך שטקסט מסוים נכתב ב-AI. יש עוד (כמו ניסוחים כלליים שלא באמת אומרים שום דבר, חזרתיות מוגזמת על אותם רעיונות, אפילו טעויות עובדתיות) – ואף אחד מהם לא "מרשיע" טקסט בפני עצמו. הזיהוי האמיתי קורה כשהם מופיעים יחד, בעקביות, לאורך טקסט שלם.

מעבר לזה, לפעמים מדובר פשוט בתחושה. אם משהו בטקסט מרגיש זר, קר או מכני, יכול מאוד להיות שהוא פשוט לא ממש אנושי. גם התחושה הזאת, שקשה לשים עליה אצבע אבל קל לזהות אותה כשקוראים הרבה, יכולה להיות סימן לכך שמדובר בטקסט שנכתב בעזרת בינה מלאכותית.

אז מה אני ממליץ לעשות כדי לכתוב עם AI בכל זאת?

כשאני מזהה טקסט שנכתב ב־AI, אני מאבד עניין. עם כל ה-SLOP (רפש דיגיטלי של AI) שכולנו מוקפים בו, קשה לי לבטוח במה שקראתי. אני לא יודע אם החוויה שמתוארת שם באמת קרתה, אם המוצר באמת עושה את מה שטוענים עליו, ואם היתרונות של השירות הם אמיתיים – או שאיזה צ'אט ניסח את זה יפה.

לכן אני אומר לבעלי ובעלות עסקים שהכתיבה היא לא הצד החזק שלהם: סבבה, תשתמשו ב-AI. זה אחלה קיצור דרך, אבל בינה מלאכותית לא מסוגלת להחליף חשיבה, ניסיון ועריכה אנושית. קודם כל כדאי להשקיע בכתיבת פרומפטים טובים יותר, כדי לקבל בסיס איכותי מלכתחילה. אבל אל תעצרו שם. תקראו, תערכו, תעשו הגהה, תבדקו שהטקסט בכלל נכון(!) – ותחזירו לו קול אנושי.

הפוסט איך לזהות אם טקסט נכתב ב-AI? שלושת הסימנים הכי מסגירים הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

וזה מפריע לי.

אני לא מתווכח עם העובדה שקיימים בעברית מקף עליון ומקף ארוך ("קו מפריד"). אני אפילו מזמין אתכם לקרוא עוד על מקף וקו מפריד באתר האקדמיה. אבל הסיפור הזה, שנשמע במבט ראשון כמו עניין לשוני־טכני, חושף בעצם משהו עמוק הרבה יותר — על הדרך שבה אנחנו כותבים (או כבר לא כותבים) בעידן הבינה המלאכותית. בואו נדבר קצת על מקפים, ובסוף אציג את הבעייתיות שאני רואה בפוסט הזה של האקדמיה.

אגב, כולם ראו שהשתמשתי בשני סוגי המקפים בפסקה הזו? יופי, כי זאת תהיה הפעם האחרונה.

מקפים של AI

כולנו משתמשים במקפים כל הזמן כשאנחנו כותבים, אבל רובנו מכירים רק שני סוגים:

1. המקף הרגיל שמתקבל כשלוחצים על המקש הזה במקלדת (מקף/מינוס וקו תחתי) –
   
2. ומקף מעט יותר דק ומעט יותר ארוך, שאפשר לראות בעיקר במסמכי וורד או גוגל דוקס, שנוצר בצורה אוטומטית כאשר מקלידים מילה, רווח, מקף רגיל, רווח, מילה. אם אינני טועה, במקומות אחרים כגון ברשתות החברתיות או באתרים זה לא קורה בצורה אוטומטית, ולאף אחד זה לא מפריע (תיכף נראה דוגמה).

אנחנו כל כך רגילים לשני סוגי המקפים האלה, שאנחנו אפילו לא שמים לב אליהם. אבל מי שכותב בעזרת צ'אט ג'יפיטי או מודלי שפה אחרים של בינה מלאכותית, נתקל בעוד שני סוגי "מקפים של AI":

• המקף הארוך – שהוא מאוד ארוך ולפיכך מאוד בולט.
• והמקף העליון, או המקף העילי, שבדרך כלל מחבר בין מילים בצירופי סמיכות וכיו"ב.

הנה דוגמה לטקסט שג'ונרט בצ'אט ג'יפיטי ומכיל את שני סוגי המקפים הללו:

בולט לעין? בטח בולט.

רובנו כל כך לא-רגילים למקפים האלה, וכל כך לא-משתמשים בהם בכתיבה הטבעית שלנו – שהם הפכו ל"סימן מסגיר" שאומר – הטקסט הזה? רוב הסיכויים שהוא נכתב ב-AI. בעצמי נתקלתי ברשת בהמון הסברים על סוגי המקפים האלה: על המקף שמכונה אן דאש (En Dash) ועל המקף הארוך-ארוך והבעייתי במיוחד שמכונה אם דאש (Em Dash). כולל איך לטשטש את העובדה שטקסט נכתב ב-AI, כשאחת מהדרכים היא לחפש את המקפים האלה ולהעלים אותם.

אגב, קוראים להם אם דאש כי הוא מקף ברוחב האות M (גדולה) ואן דאש כי הוא ברוחב האות n (קטנה).

איך מקלידים את המקפים האלה?!

כשראיתי שהאקדמיה מעודדת את הציבור להשתמש גם במקפים ה"זרים" האלה, העליון והארוך, המחשבה הראשונה שעלתה בדעתי הייתה "איפה הם נמצאים על המקלדת?!". הרי אני כותב תוכן לעסקים כבר כמה שנים טובות, ועוד הרבה לפני שעסקתי בזה כמקצוע כתבתי להנאתי בבלוגים ובפורומים – ומעולם לא מצאתי לנכון לחפש מקף עליון או "אם דאש" על המקלדת שלי.

אז בסדר, בינתיים כבר ביררתי איך עושים את זה:

איך מקלידים אם דאש ושאר מקפים של AI על מקלדת מחשב

• מקף עליון: לוחצים בו זמנית על כפתור האלט הימני ועל מקש המקף הרגיל (כשהמקלדת על עברית).
• מקף ארוך (קו מפריד): לוחצים בו זמנית על כפתור האלט הימני ועל מקש ה"=" (כשהמקלדת על עברית).

שיטה נוספת ליצירת מקף ארוך, שלא ניסיתי אבל תוארה בחלק מהתגובות שקיבלתי לסרטונים שהעליתי, הייתה ללחוץ על Alt + 0151 – אבל זה אמור לדעתי לעבוד רק במקלדות שיש בהן כרית מספרים מצד ימין, ואין לי כזו. בכל מקרה, זה נראה לי כמו הרבה מאוד טרחה בשביל מקף.

איך מקלידים אם דאש ושאר מקפים של AI על מקלדת סמארטפון

פשוט לוחצים לחיצה ארוכה על המקף הרגיל, ואז נפתחות כמה אפשרויות של מקפים. הנה צילום מסך:

אגב, כדאי לשים לב:

המקף הארוך האוטומטי של וורד הוא לא אותו מקף ארוך של צ'אט ג'יפיטי!

יש הטוענים שהמקף הארוך של צ'אט ג'יפיטי הוא אותו אחד שנוצר באופן אוטומטי בוורד. אבל זה לא נכון, כפי שאפשר לראות בדוגמה הזו:

הוספתי קו אנכי כחול בתחילת שלוש השורות כדי להראות ששלושתן מתחילים מאותו מקום, אבל כל שורה מסתיימת במקום קצת אחר. גם את זה אפשר לראות לפי הקווים האנכיים הכחולים. הנה גם סרטון.

מי מהם מקף רגיל? מי מהם קו מפריד? אין לי מושג.

והאמת שלי באופן אישי זה בכלל לא משנה, כי אני לא מתכוון להשתמש בהם. סליחה, אקדמיוש.

מי משתמש בהם בכלל?

המקפים האלה הפכו אמנם לסימן היכר של כתיבה עם צ'אט ג'יפיטי, אבל האם באמת אף אחד לא משתמש בהם? כשהעליתי את הסרטון שבו אני שואל איפה הם נמצאים על המקלדת, תהיתי אם כל העולם יגיב ואני אצא אידיוט כי רק אני לא מכיר. אבל כפי שחשבתי, גם רבים אחרים לא יודעים איך לייצר את הסימנים האלה בעצמם ולא על ידי הצ'אט.

לא כולם. למעשה יש כאלה שבאמת משתמשים בסימנים האלה בכתיבה השוטפת שלהם, מה שיוצר מצב אבסורדי שבו הטקסטים שהם כותבים בעצמם נחשדים עכשיו ככאלה שנכתבו ב-AI. כמה עצוב.

הבעייתיות שאני רואה ב"הכשרת" המקפים של AI, ובמיוחד 'אם דאש' הארוך

הבעיה שלי בתור איש של מילים, גם ככותב אבל גם כאדם שאוהב לקרוא, היא שהעולם מתמלא בטקסטים גנריים שנוצרו בשניות על ידי בינה מלאכותית – והם פשוט לא טובים. מעבר לשגיאות כתיב, בעיות דקדוק ואפילו טעויות עובדתיות מדי פעם (כן! עדיין!), אלה טקסטים חסרי נשמה. בלי קול אנושי. בלי טון אישי. לעיתים קרובות אלה סתם טקסטים גנריים שמרדדים בעיניי את איכות המילה הכתובה. יצירתיות מזויפת ועצלה. הרבה מהם משתמשים באותן קלישאות ("המטבח הוא הלב של הבית") ובאותן תבניות שגורמות לכל פסקה להרגיש כאילו כבר קראנו אותה עשר פעמים.

העובדה שטקסטים מג'ונרטים כוללים מקפים שמסגירים את העובדה שהם נכתבו ב-AI לפחות גרמה לאנשים לעבור עליהם לפני פרסום, ולו רק כדי למחוק את הרמזים המסגירים. יש כאלה שהחליפו את המקפים האלה במקף רגיל, אחרים החליפו אותם בפסיק, ולפעמים שכתבו מעט את הניסוח.

כלומר, במובן מסוים המקפים האלה אילצו את כל מה שכותב עם AI לבצע איזשהו סוג של עריכה מינימלית ידנית. זו עריכה ממש בקטנה, אבל כזו ששיפרה טיפ-טיפונת את איכות הטקסטים.

ועכשיו? כשהאקדמיה ללשון כביכול "מכשירה" או "מנרמלת" את השימוש במקפים הזרים האלה? גם אם הצדק הלשוני איתה – היא עלולה לגרום לאותם אנשים לוותר אפילו על המינימום הזה. מה שרק יציף אותנו בעוד טקסטים גנריים שנכתבו, הועתקו והודבקו, בלי שום עריכה, מחשבה או יצירתיות.

וחבל. כל כך חבל.

עדכון 14/11/2025:

איך להיפטר מהמקף הארוך של צ'אט ג'יפיטי?

הקורא הנאמן סם אלטמן, מנכ"ל OpenAI (החברה מאחורי צ'אט ג'יפיטי) כנראה קרא את המאמר שכתבתי והשתוקק להתייחס אליו, כי זה מה שהוא כתב ברשת X:

ובקיצור, אם נכנסים לצ'אט ג'יפיטי, לוחצים על התמונה הקטנה בצד שמאל למטה > פרסונליזציה (Personalization) > הנחיות מותאמות אישית (Custom Instructions) > אפשר להנחות את הצ'אט שלא להשתמש במקף הארוך הזה. נסו וספרו לי אם זה הצליח.

הפוסט אוי לא, זה אם דאש! – מה המקפים של AI מעידים על כתיבה אנושית הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

הפוסט כתיבה מקורית עם AI? כך תימנעו מקלישאות בתוכן הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.