הכירו את "אימאל'ה! קלאסיקות אימה לפעוטות"

"אימאל'ה!" היא חברת הפקות שלוקחת סרטי אימה קלאסיים, מפורסמים ואהובים על מבוגרים – ויוצרת גרסאות צבעוניות, פרוותיות, מנצנצות וחמודות עבור פעוטות.
הסרטים של "אימאל'ה!" שומרים על המאפיינים של קווי העלילה המקוריים והדמויות הידועות (פרדי קרוגר, פניווייז, ג'יגסו, פרנקנשטיין ועוד) – אבל עוברים שינויים והתאמות כך שהם לא מפחידים בכלל. להיפך, הם כיפיים, מצחיקים ואידיאליים לצפייה משותפת חווייתית של הורים וילדים. 
ככה הילדים הרכים נהנים מעולמות תוכן חדשים שעד היום לא היו זמינים להם – וההורים חובבי סרטי האימה יכולים לחלוק את החוויה עם ילדיהם כבר עכשיו, מבלי לחכות עד שימלאו להם 18 שנים.

 

באנר לדיגיטל (שאחרי שעיצבנו אותו לדיגיטל נתבקשנו להדפיס על נייר…):

 

סדרת פוסטים לסושיאל – אני עיצבתי סדרה לאינסטגרם (וגם פתחתי ל"אימאל'ה!" דף באינסטגרם. בכל זאת, לחברת הפקות רצינית חייבת להיות נוכחות דיגיטלית):

הפוסט אימאל'ה! קלאסיקות אימה לפעוטות: פרויקט הגמר שלי בלימודי עיצוב גרפי הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.

הקדמה

אני כותב כבר הרבה שנים. בהתחלה רק לעצמי, אחר כך לחברים ומכרים. ורק כשהתחלתי לעבוד כשכיר בחברת אונליין מרקטינג, שבה כתבתי באנרים, דפי נחיתה ומיילים שיווקיים (ללקוחות מכל העולם חוץ מישראל) – אז נחשפתי לראשונה לעבודתה של המעצבת הגרפית.

…רגע, מה 'מעצבת גרפית'? למה לא 'מעצב גרפי' או משהו ניטרלי כזה? ועוד ממך, שכל כך מעודד כתיבה ניטרלית מגדרית?

כן. אני נוהג להשתמש ב"מעצבת גרפית" פשוט כי איכשהו עבדתי עד היום כמעט אך ורק עם מעצבות גרפיות.  סליחה גיא ואבי, שני המעצבים הגרפיים היחידים שיצא לי לעבוד איתם – אני מזניח אתכם לצורך הטקסט הזה, ותיכף אספר איך אני בעצמי הולך להיות מעצב גרפי.

ויז'ואל ומילים הולכים יחד

בתור כותב תוכן, אני תמיד הייתי האיש של המילים, אחרי שכתבתי – העברתי אותן הלאה.

רק בחלק קטן של המקרים, טקסטים שכתבתי ושלחתי ללקוחות הועתקו והודבקו כמו שהם, למשל כתיאור מילולי של פוסט או מאמר לאתר. רוב הטקסטים שלי עברו לטיפולה של מעצבת גרפית: לפעמים המילים עצמן עצבו (למשל כשהטקסט מיועד להופיע על באנר או תמונה בפוסט); ולפעמים הן הופיעו לצד עיצוב (למשל בדפי נחיתה).

בקיצור, לרוב אני האיש של המילים: אני כותב תוכן מעולה, ובסוף נותן ללקוחות מסמך וורד ושולח אותם למעצבת גרפית. כאילו "החלק שלי הסתיים, עכשיו מישהי אחרת תעשה מזה משהו יפה". אבל עם הזמן הגעתי למסקנה שהעבודה שלי ככותב צריכה להיות, וממילא הרבה פעמים היא כבר, כרוכה בזו של המעצבת הגרפית. גם כי בדרך כלל צריך שיהיה קשר בין בין המלל לתמונה ולכן אני מציע אפשרויות עיצוביות ("הטקסט בבאנר הזה אמור ללכת עם תמונה של פינגווין"); וגם כי לפעמים עדיין צריך עוד נגיעות קטנות בטקסטים גם אחרי שלב העיצוב. לפעמים גם אחרי שלב הבנייה. לפעמים אפילו אחרי שהתוכן כבר עלה לאוויר.

עיצוב גרפי הקסים ומשך אותי יותר ויותר. התחלתי לשחק עם עיצוב בעצמי, וליצור לעצמי תכנים בקנבה. אפילו עיצבתי טיפה פה ושם עבור לקוחות, אחרי שהזהרתי אותם שאין לי שום הכשרה בעיצוב.

בקיצור, נהניתי לעצב, אבל מעולם לא היה לי הביטחון להגדיר את עצמי כמעצב.

נהגתי לומר שאני כותב תוכן שמתעניין בעיצוב, וביקום מקביל אני מעצב גרפי שמתעניין בכתיבה.

הגיע הזמן לחבר את שני היקומים האלה

במקום שאני אחיה ביקום שבו אני כותב תוכן שמתעניין קצת בעיצוב גרפי, ואדמיין יקום חלופי שבו אני מעצב גרפי שמתעניין קצת בכתיבה – החלטתי ליצור יקום חדש שבו אני גם וגם.

גם כותב תוכן וגם מעצב גרפי.

"טל אייזנמן מעצב גרפי"? "שירותי עיצוב בעבודת יד"?

אני מתרגש לכתוב את זה, כי המילים נשמעות לי מוזרות על הלשון, אבל… כן! באוגוסט האחרון נרשמתי ללימודי עיצוב גרפי. אמיתיים. פעם בשבוע. כמה שעות, עם מוּדל והגשת תרגילים, ואפילו פרויקט גמר ותעודה של משרד הכלכלה בסוף. בחודשים האחרונים למדתי פוטושופ, אילוסטרייטור, אינדיזיין, קצת פיירפליי, היו כמה שיעורים על בניית אתר בוויקס – וברגע פרסום הפוסט הזה אני בשיא ההכנות לפרויקט הגמר שלי, במסגרתו אני אמור לבצע תהליך מיתוג לעסק.

אני! מיתוג! אני!!!

אני גם בונה תיק עבודות. שזה עוד יותר מוזר. כבר יש לי תיק עבודות עם טקסטים שכתבתי, ומאוד משונה לי לחשוב על תיק עבודות ויזואלי, עם צבע. אני הרי כותב מילים. זה בדרך כלל מאוד חדגוני, והטקסט שלי כחול על גבי נייר או שחור על גבי מסך. והנה, תראו אותי, משחק עם צבע וגרדיאנטים ולאסו-טול וקליפינג מאסק.

זה כיף ממש. אני כל כך נהנה ליצור.

השירות והתוצרים שלי יהיו טובים יותר

המטרה שלי בסופו של דבר היא לא להיות מעצב גרפי, אלא להיות כותב תוכן שיכול גם לעצב. במקום "אני אכתוב ואז לכו לחפש מעצבת", בקרוב זה יהפוך ל"אני אכתוב, ואם תרצו תוכלו לחפש מעצבת, אבל דעו שאני יכול גם לעצב".

זה מה שהיה הכי חשוב לי בלימודי העיצוב: לצבור את הביטחון העצמי. הרי גם קודם יכולתי להדביק לוגו על תמונה או לעשות עריכה פשוטה לתמונה. אבל חשוב לי גם לדעת בעצמי שאני מבין דבר או שניים בעיצוב. איך עושים את זה 'נכון' ומה ממש לא לעשות.

יותר מזה – גם אם הלקוחות לא ירצו שאני אעצב את הטקסטים שלי אלא יעדיפו לקחת אותם למעצבת עם יותר ניסיון או יותר כישרון, סט הכלים החדש שרכשתי בעולם העיצוב לכל הפחות יעזור לי להסביר טוב יותר את החזון הוויזואלי שאני מדמיין כשאני כותב את המלל. במקום להסתפק בלומר "הטקסט הזה צריך להיות כתוב מעל תמונה של ג'יפ שעל הדלת שלו טבוע הלוגו שלך", אני אוכל ליצור את התמונה הזו במו ידיי. ובמקום לומר "מעל העוגה צריכה להיות גרסה מוקטנת אבל אותנטית של בריכה במלון", אני אוכל ליצור אותה בעצמי. ככה לכל הפחות אוכל להסביר טוב יותר את הרעיון שלי, ובוודאי שגם ליצור אותו.

זה החלום שלי כרגע: להמשיך לכתוב טקסטים, אבל לתת להם עוד טאץ'. עוד שכבה. אולי עם רקע שקוף. ומסכה.

והלוואי שאצליח להביא לעיצובים שלי את אותה הקפדה על איכות שאני מביא לטקסטים שאני כותב.

אחלו לי הצלחה! (ואם תרצו שאכתוב או אעצב משהו – הנני כאן!)

הפוסט עיצוב בעבודת יד הופיע לראשונה ב-טל אייזנמן - תוכן בעבודת יד.