אני אוהב פירות יבשים. החביב עלי מכולם הוא האננס. אני לא מדבר על האננס האורגני הטבעי שמיובש על ידי הבל פה של פיות חופש, ושקונים בחנויות טבע שבמעברים שלהן מרחפים טבעונים חלושים. אני מתכוון לאננס עתיר הסוכר, בצבע צהוב זרחני על גבול הרדיואקטיבי. וואו, איך אני מת על האננס הזה. ביס אחד מהצהוב-צהוב הזה משמח אותי לשעות ארוכות קדימה (או אולי זה ה’היי’ מהסוכר שבו). במשך שנים רבות זה היה המועדף עלי מכל הפירות היבשים, והאמת שזה עדיין כך. היום, כשאני יודע עד כמה הוא לא בריא – אני שומר על איפוק יחסי.

אבל תוכן יבש? אני פחות מתחבר.

כשאנחנו כותבים תוכן, הרבה פעמים קל להיות יבשים. להיצמד לעובדות, לתאר מאפיינים חיצוניים אובייקטיביים. אבל זה משעמם. לא כיף לקרוא את זה. אמנם לפעמים צריך (למשל בחנויות מקוונות בהן צריך לפרט את תכונות המוצר), אבל כשכותבים תוכן לאתר, לפייסבוק, לניוזלטר – עדיף להימנע מהיבשושיות. איך עושים את זה?

תוכן יבש? הוסיפו לו לחות באמצעות תיאורים חווייתיים

כשאתם כותבים על מוצר ובאופן טבעי מתמקדים במאפיינים שלו – גודל, צורה, צבע – הוסיפו תיאור שיעורר את החושים של הקורא. תנו לו לשמוע, לראות, להריח ולטעום סיטואציה שבה הוא משתמש במוצר, או לחלופין סיטואציה שהמוצר נעדר ממנה וחסרונו מורגש היטב.

למשל:

השרשרת שבתמונה עשויה מזהב לבן ומשקלה 20 גרם בלבד.

או:

שרשרת הזהב הלבן על צווארך נוצצת תחת התאורה שבחדר, וכל העיניים מופנות אליך. ואת? טוב, השרשרת כל כך קלילה, שבכלל שכחת שהיא שם.

כבר יותר טוב, נכון?

התוכן עדיין יבש? הרטיבו אותו עם רגש

כשמציירים סיטואציה עשירה בפרטים, לפעמים הקורא נשאב פנימה וממש מרגיש שהוא שם. קרה לכם שקראתם ספר ובכיתם? שקראתם כתבה והרגשתם מלאים בהשראה? מילים יכולות לעשות את זה, אבל לא חייבים לחכות שזה יקרה מעצמו: כי בנוסף לתיאורים חוייתיים אפשר (וכדאי!) להוסיף תיאורי רגש. כביכול “להגיד לקורא איך הוא מרגיש”.

למשל:

תה בטעם קינמון. רק להוסיף מים ולשתות.

או:

סוף סוף חזרת הביתה מעוד יום עבודה ארוך. השעה מאוחרת, העייפות משתלטת, וכל מה שבא לך הוא להתכרבל במיטה עם ספל תה חם. בהתחלה נדמה שהמים לעולם לא ירתחו, אבל הנה, חלף רק רגע והתה כבר מוכן. עכשיו רק להתכסות בשמיכה, לשתות וליהנות מטעם של בית. זהו, עכשיו אפשר ללכת לישון.

מה, עדיין יבש? הטביעו אותו בתמונות

טקסטים ארוכים, יפים ככל שיהיו, עשויים להיות קשים לעיכול כשהם מופיעים כגושים גדולים של מילים. יכול להיות שנתחיל לקרוא וניסחף פנימה לעולם קסום של תיאורים ורגשות, אבל למי יש כוח להתחיל לקרוא משהו שלפחות למראית עין עושה רושם של ארוך ומשעמם?

אחת הדרכים ‘לשבור’ מעט את הרושם הזה היא באמצעות ‘שבירה’ פיזית של הטקסט באמצעות תמונות. כן, אפשר לשלב צילומי מוצר או אנשים מחייכים לאחר שקיבלו שירות. אבל אפשר לקחת את זה צעד נוסף קדימה: הוסיפו תמונות אווירה, צילומים שמתחברים למשהו שציינתם בטקסט אבל לאו דווקא באופן מילולי. למשל, כתבתי פעם מאמר בנושא אחידות סגנונית ועיטרתי אותו בתמונה של כיכרות לחם אחיד. בפעם אחרת המלצתי לדמיין את הקורא תוך כדי הכתיבה, אז הוספתי תמונה של עטיפת IMAGINE של ג’ון לנון.

רק שלא יהיה רטוב מדי

כשאני מדבר על תוכן יבש, אני מדבר על תוכן שכתוב בצורה טכנית ולא נעימה לקריאה. לפעמים צריך לכתוב כך, אבל ברוב המקרים כדאי לכתוב בצורה מעניינת יותר. לשלב תיאורים חווייתיים, תיאורי רגשות, או פשוט להוסיף תמונות שתאפשרנה לעיניים של הקורא ‘לנוח’ מעט ולא להירתע ממה שלפחות נדמה כמו כמות אדירה של טקסט דחוס ומשעמם.

יחד עם זאת, כמובן שלא כדאי להגזים אלא לעשות את זה במידה. אל תגרמו לתכל’ס ללכת לאיבוד בין התיאורים או התמונות, אלא שלבו אותו בתבונה ובמידה. כך התוצאה תהיה תוכן איכותי שמעביר את כל המידע שחשוב לכם להעביר באופן שכיף לגולשים לקרוא.

יאללה, ט”ו בשבט שמח. הלכתי לאכול אננס.

 

לשתף ב-
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Phone
WhatsApp
Messenger
Messenger
WhatsApp
Phone
גלילה למעלה