שלוש שגיאות סימני פיסוק שאסור לעשות

לפני שנים רבות, כאשר הכתיבה והקריאה היו עדיין חדשים יחסית, לא היו סימני פיסוק או רווחים. במשך אלפי שנים נהוג היה לכתוב כל צורה של טקסט כמילה אחת ארוכה, מתוך ציפייה שהקוראים יבינו בעצמם איפה מסתיימת מילה ואיפה מתחיל משפט.

רק במאה ה-3 לפני הספירה הגה מישהו את הרעיון להוסיף לטקסטים הללו כלי עזר שיסייעו לקוראים, ובעיקר עבור אלה שהקריאו בקול רם, לדעת מתי להשהות לרגע את רצף הקריאה. מתי לעשות הפסקה קצרה ומתי ארוכה, מתי מדובר בשאלה וכדומה. כלי העזר האלה, כל מיני נקודות וסימנים אחרים שהופיעו מעל, מתחת או בין האותיות, הפכו לסימני הפיסוק שאנחנו מכירים היום.

השימוש בסימני פיסוק נעשה בכפוף לכללים דקדוקיים מסוימים, אבל לא כולם מכירים אותם ולכן יש רבים שמשתמשים בהם באופן שגוי. הנה כמה שגיאות פיסוק נפוצות שאסור לעשות:

לא עושים רווח לפני סימני פיסוק, אלא אחריהם.

השגיאה הנפוצה ביותר היא ריווח שגוי בין מילים לסימני פיסוק. הדוגמה שלהלן משתמשת בפסיקים, אבל היא נכונה גם לנקודות, סימני שאלה, סימני קריאה ונקודתיים. יוצא דופן הוא המקף, שעליו נדבר בהמשך: השימוש הנכון בפסיקים (ובסימני פיסוק בכלל) צריך להיות בצמוד למילה שלפני הפסיק, ואז רווח, ואז המילה הבאה.

כך עושים את זה לא נכון:

קניתי חלב , לחם , ביצים ואבוקדו

זה לא נכון משום שיש רווח מיותר בין הפסיקים למילה שלפניהם

וגם כך עושים את זה לא נכון:

קניתי חלב ,לחם ,ביצים ואבוקדו

זה לא נכון גם בגלל הרווח המיותר בין הפסיקים למילה שלפניהם, אבל גם משום שצריך להיות רווח בין הפסיק למילה שאחריו.

כך עושים את זה נכון:

קניתי חלב, לחם, ביצים ואבוקדו

זה נכון משום שהפסיק צמוד למילה שלפניו, ואז רווח, ואז המילה הבאה.

יוצא דופן 1: מתי מקף – ומתי קו-מפריד?

באתר האקדמיה ללשון העברית מופיע מאמר נהדר (הנה קישור!) על ההבדל בין מקף לבין קו מפריד, שני סימני פיסוק שנראים דומים אבל תפקידיהם הפוכים. לענייננו, המקף (הקצר יותר) מחבר בין צירופי מילים או כאשר מחברים אותיות ומילים ("המאה ה-3"); לעומתו הקו המפריד (הארוך יותר) כשמו כן הוא: מפריד. לכן הקו המפריד יצריך שימוש ברווח לפניו ואחריו – והמקף לא.

יוצא דופן 2: (פתח סוגריים ו"מרכאות")

סוגריים ומרכאות-לשם-ציטוט הם סימני פיסוק שתוחמים טקסט ולכן צריכים להיות צמודים אליו:
כאשר פותחים סוגריים או פותחים מרכאות, הסימן יהיה צמוד למילה שאחריו.
כאשר סוגרים סוגריים או סוגרים מרכאות, הסימן יהיה צמוד למילה שלפניו.

כך עושים את זה לא נכון:

רוה"מ אמר הבוקר: " לא יהיה סגר בחגים " ( והשרים חייכו ) .

וכך עושים את זה נכון:

רוה"מ אמר הבוקר: "לא יהיה סגר בחגים" (והשרים חייכו).

לא צריך כל כך הרבה סימני קריאה!!!!!!!!!!!

סימני קריאה נועדו להדגיש, להצביע על כך שמישהו דיבר בקול רם או להזהיר מפני דבר מה. אבל לשם כך מספיק בדרך כלל סימן קריאה אחד; לעיתים גם זה לא הכרחי משום ששימוש נבון במילים יכול להיות חזק דיו ולייתר את סימן הקריאה לחלוטין. בכל אופן, שימוש ביותר מדי סימני קריאה פשוט צורם לעין ואינו נדרש, ולכן כדאי למנן.

כך עושים את זה לא נכון:

אם תרצו – אין זו אגדה!!!!!!!!!!

וכך עושים את זה נכון:

אם תרצו, אין זו אגדה.

ולגבי שלוש הנקודות…

מעניין שנקודה היא סימן פיסוק שמשמעותו סוף משפט, אבל שלוש נקודות משמעותן סוף פתוח. רבים משתמשים בהן כדי לרמז שהדברים נותרו עמומים ואמור להיות להם המשך, להשאיר מקום למחשבה של הקורא או פשוט כי נדמה משום מה ששלוש נקודות מעניקות רובד נוסף של משמעות לטקסט.

גם במקרה הזה, מוטב לצמצם את השימוש בשלוש נקודות למינימום האפשרי ועדיף להימנע מהן לחלוטין. רק אם ממש-ממש חייבים, אפשר אולי לשקול להשתמש בשלוש נקודות בסופו של טקסט וגם אז רק אם באמת יש סיבה להשאיר סוף פתוח (אבל ממש בסוף של הפיסקה האחרונה, לא בכל סוף של כל פיסקה ובוודאי שלא בסופו של כל משפט).

אגב: או נקודה אחת או שלוש נקודות. אין שום משמעות לשתי נקודות, לארבע או לכל מספר אחר.

כך עושים את זה לא נכון:

"אני אוהב אותך", הוא לחש באוזנה ופסע אל האופק…

וכך עושים את זה נכון:

"אני אוהב אותך", הוא לחש באוזנה ופסע אל האופק.

.

מכירים או מכירות שגיאות נוספות שקשורות לסימני פיסוק? ספרו בתגובות, נתרגז ביחד ונלמד. :-)

רוצה להגיב? קדימה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s