לא רק בבועה – איפה עוד צריך מתורגמן שפת סימנים?

אחת מן השאלות הנפוצות ביותר שאני נשאל כשאני מספר לידידיי שאני מתורגמן לשפת הסימנים היא "אה, כמו אלה שמתרגמים בבועה של החדשות?", ובדרך כלל מתלווה אליה גם שאלת ההמשך "אז מה, בקרוב נראה אותך בטלוויזיה?" – והתשובות הן שכן, כמו אלה בבועה, ולא, אני לא מתכנן כרגע לתרגם את יונית לוי (אם כי גם לא פוסל).

נכון, בדרך כלל רואים מתורגמני שפת סימנים בחדשות, בגלל חוק לפיו בכל יום לפחות מהדורת חדשות אחת חייבת להיות מתורגמת לשפת הסימנים. חדי העין בוודאי ישימו לב שבנוסף למהדורות החדשות יש גם תכניות טלוויזיה נוספות שמתורגמות לשפת הסימנים, אבל בדרך כלל לא בפריים טיים הטלוויזיוני אלא בשעות הבוקר כשרובכם בעבודה, מאוחר בלילה כשאתם כבר ישנים, או בערוצים נידחים כמו ערוצי ילדים.

הבועה בפינת מסך הטלוויזיה היא אמנם אחד מהמקומות הידועים ביותר בהם ניתן למצוא מתורגמן שפת הסימנים, אבל מתורגמני שפת הסימנים מבצעים את עבודתם בעיקר מחוץ לטלוויזיה. אז איפה עוד תוכלו לפגוש מתורגמן לשפת הסימנים?

בחיי היום-יום

נניח שאדם שומע הולך לרופא. הוא מתיישב מולו, מתאר איך הוא מרגיש, הרופא שואל שאלות והוא עונה תשובות, הרופא מבקש ממנו להתיישב על המיטה ועומד מאחוריו עם סטטוסקופ כדי להאזין לראות שלו. "תנשום עמוק", הוא אומר, "יופי. עכשיו תשתעל… יופי, פה גדול…" ולאחר מכן רושם לכם תרופה ומסביר לכם איך לקחת אותה.

עכשיו קחו מאותו אדם את חוש השמיעה. גם אם הוא עדיין מדבר עברית (וחירשים רבים אינם מדברים עברית תקינה, אבל על כך בפעם אחרת), הרי שהוא לא יכול לשמוע את השאלות של הרופא, לא יכול לבצע את ההוראות שלו ("תנשום עמוק, תשתעל…"), ועלול להתקשות להבין את הוראות השימוש בתרופה.

מה עושים? מנגישים! כלומר, מביאים מתורגמן לשפת הסימנים. המתורגמן יושב לצד הרופא, מתרגם את השיחה משפת הסימנים לעברית ומעברית לשפת הסימנים, לפי הצורך.

באופן דומה, כאשר חירשים הולכים לבנק הם יכולים להשתמש בשירותיו של מתורגמן, וכך גם כאשר הם הולכים לאסיפת הורים, למבחן נהיגה מונעת, לבית המשפט, לבית החולים, לפגישה עם פסיכולוג, לקורס הכנה ללידה, להופעת סטנד-אפ וכדומה. במילים אחרות, כמו שאדם שומע עושה מדי יום הרבה יותר דברים שבהם כרוך חוש השמיעה פרט לצפייה בחדשות, גם חירשים עושים מדי יום הרבה יותר דברים שבהם כרוך תרגום פרט לצפייה בחדשות.

כל חירש במדינת ישראל זכאי לקבל 45 שעות תרגום בשנה, כחלק מסל תקשורת, בהן המדינה מממנת את שכרו של המתורגמן. כן, רק 45 שעות. זה אמנם יותר משהיה פעם, אבל זה עדיין לא הרבה.

תרגום אקדמי

לכל אדם בישראל יש זכות ללמוד לימודים גבוהים, אבל מה יעשה סטודנט חירש שרואה את המצגת או את המרצה כותב על הלוח, אבל אינו יכול לשמוע את ההרצאה או את הדיון בכיתה? מביא מתורגמן לשפת הסימנים. אבל לימודים אקדמיים זה הרבה יותר מ-45 שעות בשנה, אז מה, לוותר על השכלה גבוהה?

המוסד לביטוח לאומי מאפשר לכל חירש ללמוד תואר באחד ממוסדות הלימוד האקדמיים, כאשר את התרגום לשפת הסימנים (או שירותי תמלול) משלמת המדינה. כלומר, המוסד לביטוח לאומי לא משלם על התואר, אבל כן משלם על ההנגשה שלו לשפת הסימנים. אין לזה קשר ל-45 השעות של סל התקשורת, אלא בעניין נפרד המכונה סל שיקום.

וכך, אם תיכנסו להרצאה באוניברסיטה במרכז או במכללה בצפון שבה אחד מן הסטודנטים חירש, יתכן שתבחינו במתורגמן/נית שעומד/ת לצד המרצה ומתרגם/ת את הדברים לשפת הסימנים.

הנגשה מצד עסקים וחברות

עסק או חברה שמעסיקים עובד/ים חירש/ים ורוצים להנגיש עבורם את המרחב בעבודה יכולים להזמין מתורגמן שפת סימנים. בדרך כלל לא עושים זאת בעבודה היום-יומית השוטפת, שכן יש דרכים נוספות עבור העובדים האחרים לתקשר עם אדם חירש (כתיבה, מיילים, ללמוד את שפת הסימנים…), אבל למשל אם כל העובדים החדשים בחברה צריכים לעבור קורס הכשרה בן מספר ימים, נהוג להזמין אליו מתורגמן לשפת הסימנים לטובת העובד/ים החירש/ים.

זאת ועוד – כשכל עובדי המשרד יוצאים ליום כיף של טיול מודרך אי שם בארץ, שלאחריו סדנת גיבוש, ארוחת ערב וטקס הרמת כוסית של המנכ"ל לרגל חג כלשהו שמתקרב, נהוג להנגיש את יום הכיף לעובד/ים החירש/ים בעזרת מתורגמן לשפת הסימנים.

במקרים האלה החירש רשאי להזמין מתורגמן על חשבון שעות סל התקשורת שלו (אותן 45 שעות שנתיות), אולם הואיל ומדובר לא רק בזכותו של החירש אלא בחובתו של מקום העבודה – התשלום בעבור התרגום אמור לצאת מקופת העסק או החברה.

ובכל מקום

בכל מקרה אחר שבו אדם חירש מבקש שירותי תרגום לשפת הסימנים (למשל, אם נגמרו לו שעות סל התקשורת או שהוא לא רוצה להשתמש בהן מסיבה כלשהי), הוא יכול להזמין מתורגמן באופן פרטי. כלומר, לשלם מכיסו בעבור התרגום, סכום שבדרך כלל גבוה יותר מן התשלום במסגרת שעות סל התקשורת.

סיטואציה נוספת בה הלקוח שמזמין את התרגום הוא לא החירש אלא גוף אחר היא כאשר נערך טקס כלשהו ואליו מוזמן קהל, כגון אוניברסיטה שעורכת טקס חלוקת תארים או רשות מקומית שמקיימת טקס זיכרון ליום השואה.

אפשרות אחרת בה התרגום נחשב פרטי היא במקרים בהם משימת התרגום כרוכה במאמץ קיצוני, כגון קושי בהכנה (תרגום טקס זיכרון ליום השואה הוא משימה מפרכת שמחייבת השקעה רבה, ולהבדיל – גם תרגום של שבע ברכות בחתונה הוא לא עניין פשוט) או כשהמשימה אמורה להימשך זמן רב (כגון תרגום של טיול לחו"ל) – וגם במקרים כאלה התעריף גבוה יותר.

לסיכום,

רוב השומעים שאינם מכירים את תרבות החירשים נוטים לקשר אסוציאטיבית את המתורגמן לשפת הסימנים עם הבועה של החדשות, אבל בפועל תרגום בטלוויזיה הוא רק פלח צר מתוך קשת רחבה של סיטואציות תרגום. אז בפעם הבאה שמישהו מספר לכם שהוא מתורגמן לשפת הסימנים, היו מקוריים ושאלו אותו: "אה, כמו אלה שמתרגמים לחירשים באוניברסיטה?" או "אה, כמו אלה שמתרגמים לחירשים בבנק?"

 

 

 

תגובה אחת הוסף תגובה

רוצה להגיב? קדימה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s